Menachos 10:2-3 - Mishna Yomit

Rabbi Dr. Tzvi Hersh Weinreb

משנה ב

מצות העומר לבוא מן הקרוב לא ביכר הקרוב לירושלים מביאים אותו מכל מקום מעשה שבא מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר

ר' עובדיה מברטנורא

מצות העומר לבוא מן הקרוב

ממקום שקרוב לירושלים. לפי שאין מעבירין על המצות, הלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר, אותה תבואה שמוצא ראשונה נוטלה

לא ביכר

לא בשל כל צרכו

מעשה שבא מגגות צריפין ועין סוכר

רחוקים מירושלים הרבה. מפני שהחריבו הגייסות כל תבואות שסביבות ירושלים

—————————————————————————-—

משנה ג

כיצד היו עושים שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב ועושים אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור וכל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול כיון שחשכה אומר להם בא השמש אומרים הין בא השמש אומרים הין מגל זו אומרים הין מגל זו אומרים הין קופה זו אומרים הין קופה זו אומרים הין בשבת אומר להם שבת זו אומרים הין שבת זו אומרים הין אקצור והם אומרים לו קצור אקצור והם אומרים לו קצור שלשה פעמים על כל דבר ודבר והם אומרים לו הין הין הין כל כך למה מפני הביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב

ר' עובדיה מברטנורא

כריכות

כורכים וקושרים ראשי שבלים מלוא אגרוף

מתכנסות לשם

למוצאי יום טוב כשקוצרים אותו

כדי שיהא נקצר בעסק גדול

בקול המולה גדולה. שיכירו הצדוקים שבמוצאי יום טוב קוצרים אותו משום דאינהו לא מודו בהאי, כדלקמן

אמר להן

הקוצר, לבני העיירות העומדים עליו, בא השמש, ואמרו לו הין

מגל זה

כלומר, אקצור התבואה במגל זה

קופה זו

אכניס התבואה לתוך קופה זו

שבת זו

אקצור בשבת זו, ואמרו לו הין

שלש פעמים

שואל להן כל דבר ודבר

וכל כך

שהיה שואל, למה

מפני הצדוקים וביתוסים שהיו אומרים אין קצירת העומר במוצאי יום טוב

אלא במוצאי שבת, דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת, ממחרת שבת בראשית משמע, ומסורת בידינו מאבותינו דהאי ממחרת השבת, היינו ממחרת יום טוב ראשון של פסח בין שחל בחול בין בשבת. וכן מצינו בספר יהושע ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלי, והרי נאמר בתורה לחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, ומאחר שתלה היתר החדש במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח הוא המתיר את החדש ובו קוצרים העומר בין שחל יום טוב ראשון של פסח בחול בין שחל להיות בשבת. ולפיכך הקוצרים מגביהין קולם כדי שישמעו הבייתוסים ולהוציא מלבן. וקוצרים העומר בלילה ולא ביום, דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה, וא"א להיות תמימות אלא אם כן מתחיל למנות מתחלת הלילה, שהרי הלילה תחלת היום הוא, והרי הוא אומר מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אלמא הקצירה בלילה הוא בשעה שמתחיל למנות

Menachos10: 2

מִצְוַת הָעֹמֶר לָבֹא מִן הַקָּרוֹב. לֹא בִכֵּר הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, מְבִיאִים אוֹתוֹ מִכָּל מָקוֹם. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִגַּגּוֹת צְרִיפִין, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין סוֹכֵר.

The mitzvah of the omer is that it come from the closest [fields]. If that which is closest to Jerusalem did not ripen, we may bring it from any place. It once occurred that it came from Gaggoth Tzerifin, and the shtei halechem from the Ein Socher valley.

Menachos10: 3

כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂים? שְׁלוּחֵי בֵית דִּין יוֹצְאִים מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ כְּרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִקְצוֹר. וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה, אוֹמֵר לָהֶם: בָּא הַשֶּׁמֶשׁ? אוֹמְרִים: הֵין. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ? אוֹמְרִים: הֵין. מַגָּל זוֹ? אוֹמְרִים: הֵין. מַגָּל זוֹ? אוֹמְרִים: הֵין. קֻפָּה זוֹ? אוֹמְרִים: הֵין. קֻפָּה זוֹ? אוֹמְרִים: הֵין. בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר לָהֶם: שַׁבָּת זוֹ? אוֹמְרִים: הֵין. שַׁבָּת זוֹ? אוֹמְרִים: הֵין. אֶקְצֹר? וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: קְצֹר! אֶקְצֹר? וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: קְצֹר! שְׁלֹשָׁה פְעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: הֵין, הֵין, הֵין. כָּל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי הַבַּיְתוֹסִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין קְצִירַת הָעֹמֶר בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב.

How did they do it? The court agents would go out on the eve of the Festival and make it into bundles while it was attached to the ground, so that it would be easier to reap. All of the towns nearby would gather there so that it should be reaped with great ceremony. As soon as it became dark, he would say to them, ‘‘Has the sun set?’’ and they would say, ‘‘Yes.’’ ‘‘Has the sun set?’’ and they would say, ‘‘Yes.’’ ‘‘This sickle?’’ and they would say, ‘‘Yes.’’ ‘‘This sickle?’’ and they would say, ‘‘Yes.’’ ‘‘This basket?’’ and they would say, ‘‘Yes.’’ ‘‘This basket?’’ and they would say, ‘‘Yes.’’ On the Sabbath, he would say to them, ‘‘This Sabbath?’’ and they would say, ‘‘Yes.’’ ‘‘This Sabbath?’’ and they would say, ‘‘Yes.’’ ‘‘Shall I reap?’’ and they would say to him, ‘‘Reap!’’ ‘‘Shall I reap?’’ and they would say to him, ‘‘Reap!’’ Three times for each item, and they would say to him, ‘‘Yes, yes, yes.’’ Why was all this necessary? Because of the Baytusim, who said that the omer is not reaped on motzaei Yom Tov.

Suggestions