משנה ג
רביעית מה היתה משמשת רביעית מים למצורע ורביעית שמן לנזיר חצי לוג מה היה משמש חצי לוג מים לסוטה וחצי לוג שמן לתודה ובלוג היה מודד לכל המנחות אפילו מנחה של ששים עשרון נותן לה ששים לוג רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר למנחה ולוג שמן ששה לפר ארבעה לאיל שלשה לכבש שלשה ומחצה למנורה מחצי לוג לכל נר
ר' עובדיה מברטנורא
רביעית מים למצורע
דכתיב ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים, למים שדם הצפור נראה בהם, ושיערו חכמים רביעית הלוג
רביעית שמן לנזיר
ללחם נזירות. ורביעית לא קדיש להיות כלי שרת משום רביעית מים של מצורע, דהא חוץ הוא. ולא משום לחם של נזיר, דאין לחם של נזיר קדוש אלא בשחיטת הזבח. אלא מפני שבה היה מודד לחביתי כהן גדול רביעית שמן לכל חלה וחלה, שהן שתים עשרה חלות ונסכיהן שלשה לוגין שמן
חצי לוג מים לסוטה
דכתיב ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, חצי לוג מים היה ממלא מן הכיור
חצי לוג שמן לתודה
הלכה למשה מסיני, וכן רביעית של נזיר. וחצי לוג נמי לא משום חצי לוג מים של סוטה וחצי לוג שמן של תודה הוא דקדוש להיות כלי שרת. אלא מפני שבו מחלק חצי לוג שמן לכל נר ונר של מנורה
אין לה אלא לוגה
לוג אחד לכל ששים עשרון. ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב
ששה לוגים לפר
דהיינו חצי ההין, כדכתיב בלול בשמן חצי ההין. וארבעה לאיל, דהיינו שלישית ההין. ושלשה לכבש, דהיינו רביעית ההין, שההין שנים עשר לוגין
מחצי לוג לכל נר
שצריך שיתן בה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר ושיערו חכמים חצי לוג שמן ללילי תקופת טבת הארוכים. וכן היה נותן בכל נר בכל לילה. ואם כבתה נפסלה אותה פתילה והשמן מלהדליק בהן עוד, אלא מסירן ונותן חצי לוג שמן אחר ופתילה חדשה ומדליק
——————————————————————————-
משנה ד
מערבין נסכי אילים בנסכי פרים נסכי כבשים בנסכי כבשים של יחיד בשל צבור של יום בשל אמש אבל אין מערבין נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרין אם עד שלא בלל פסול הכבש הבא עם העומר אף על פי שמנחתו כפולה לא היו נסכיו כפולין
ר' עובדיה מברטנורא
מערבין נסכי פרים
מנחת נסכי פר במנחת נסכי איל. לפי שבלילת שתיהן שוה, שני לוגים לעשרון. דהא תנן לעיל ששה לוגים לפר, וסולת הוי להו שלשה עשרונים כדכתיב שם והקריב על בן הבקר מנחה סולת שלשה עשרונים בלול בשמן חצי ההין, דהיינו ששה לוגין. ולאיל ארבע לוגין, וסולת שני עשרונים לאיל
נסכי כבשים
שלשה לוגין לעשרון. דכתיב עשרון אחד לכבש האחד וכתיב בלול בשמן כתית רביעית ההין, דהיינו שלשה לוגין
ושל היום בשל אמש
אם הביא אמש זבחו בלא נסכים. דקיימא לן אדם מביא זבחו היום ונסכיו מכאן ועד עשרה ימים. ואם היום הביא קרבן אחד ושני נסכים עמו אחד בשבילו ואחד בשביל של אמש, מערבין יחד אם הקרבנות שוין, שהיו שניהם כבשים או אילים או פר ואיל
אבל אין מערבים נסכי כבשים בנסכי פרים ואילים
לפי שמנחת פר ואיל חריבה היא לגבי כבשים, ובולעת הימנה, ונמצאת של כבש חסרה וזו יתירה
ואם בללן
שכבר הלכה מצות שמנן
כשרות
כרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה בהקומץ רבה ואמרי חרב שנתערב בבלול יקרב
ואם עד שלא בללן
נתערבו
פסולות
דבעינן ראוי לבילה, וליכא, דחסרא לה של כבש ושל איל יתירה
אע"פ שמנחתו כפולה
כדכתיב באמור אל הכהנים ומנחתו שני עשרונים