פרק ט
משנה א
שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון רבי מאיר אומר עשרון עשרון וחצי עשרון עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל אלא מודדן עשרונות חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד חביתי כהן גדול מחצה בבקר ומחצה בין הערבים
ר' עובדיה מברטנורא
שתי מדות. עשרון עשרון וחצי עשרון
שתי מדות של עשרון היו, אחת מודדים אותה גדושה, שהיתה קטנה ולא היתה מחזקת כשהיא גדושה אלא עשרון, כשעור חברתה כשהיא מחוקה. דר' מאיר גמר מקרא דכתיב עשרון עשרון לכבש האחד, דשתי עשרונות היו שם ואי שתיהן שוות הויא להו מדה אחת. אלא אחת מחוקה ואחת גדושה. גדושה שבה היה מודד לכל המנחות, מחוקה שבה היה מודד לחביתי כהן גדול, וחכמים אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד דכתיב ועשרון אחד לכבש האחד, ואותו עשרון מחוק היה, ובו היו מודדים לכל המנחות. והלכה כחכמים
לא בשל שלשה לפר
למנחת נסכים של פר דכתיב ביה ושלשה עשרונים לפר האחד, לא היו מודדן במדה אחת שתהא מחזקת שלשה עשרונים, שלא היתה שם מדה גדולה מעשרון
אלא מודדן עשרונות
כל עשרון עשרון בפני עצמו
הכי גרסינן, חצי עשרון מה היה משמש, שבו היה מודד לחביתי כהן גדול
והכי פירושא, לחביתי כהן גדול, מביא מביתו עשרון שלם, וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש, ולש כל חצי עשרון בפני עצמו, ועושה מכל חצי עשרון שש חלות, שהן לשני חצאי עשרון שתים עשרה חלות, ואופה כולן ביחד, ואח"כ מחלק כל חלה לשנים ומקריב שנים עשר חצאין בבוקר, ושנים עשר חצאין בערב, וקודם שיקריב פותת אותן לפתין כזית, וכופל כל פתיתה לשנים, ואינו מבדיל. אבל פתיתת כל שאר מנחות אע"פ שפתין שלהן כזית, כופל אותן לשנים ושנים לארבעה ומבדיל, כדתנן לעיל בפרק ו'
——————————————————————————-
משנה ב
שבע מדות של לח היו במקדש הין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית לוג רבי אליעזר בר צדוק אומר שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל עד כאן לכבש רבי שמעון אומר לא היה שם הין וכי מה היה ההין משמש אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד למנחת כהן גדול לוג ומחצה בבקר ולוג ומחצה בין הערבים
ר' עובדיה מברטנורא
שנתות היו בהין
לא היה שם אלא הין, ובו היו סימנים מסמרות או פגימות
עד כאן לפר
חצי ההין
עד כאן לאיל
שלישית ההין
ועד כאן לכבש
רביעית ההין. ואין הלכה כר' אליעזר
וכי מה היה ההין משמש שלא היה במקדש דבר שיהיה צריך להין שלם, שלעולם לא נצטרכו להין אלא בשמן המשחה בימי משה ואותו שמן עדיין הוא קיים ועומד, וא"כ לא היו צריכים להין
אלא מדה יתירה
היתה שם להשלים השבע מדות
למנחת כהן גדול
היו לה שלשה לוגין שמן, לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערביים