משנה ו
מנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין שנאמר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש כל הבא מן הבקר ומן הצאן לפסח מה הפסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא בחובה לא יבא אלא מן החולין לפיכך האומר הרי עלי תודה הרי עלי שלמים הואיל והם באים חובה לא יבואו אלא מן החולין והנסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין
ר' עובדיה מברטנורא
מה פסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין
דפסח מצרים לא בא אלא מן החולין, שעדיין לא היתה להם שום תבואת מעשר שני שאין מעשר אלא משנכנסו לארץ, ומה פסח מצרים לא בא אלא מן החולין אף פסח דורות אינו בא אלא מן החולין, שהרי הוא אומר ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהו כל עבודת החדש הזה כזה של מצרים
אף כל דבר שבחובה נמי כו’
לפיכך, האומר הרי עלי תודה או שלמים הואיל והן באים חובה דקאמר הרי עלי, לא יביא אלא מן החולין
והנסכים
אפילו אמר הרי עלי להביא ממעשר, לא יביא אלא מן החולין. דכי שרא רחמנא לאתויי שלמים ממעשר הני מילי שלמים גופייהו דבני אכילה נינהו, אבל נסכים דכליל הם לא יביאו מן המעשר
——————————————————————————
פרק ח
משנה א
כל קרבנות הצבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באים אלא מן החדש ומן הארץ וכולן אינן באים אלא מן המובחר ואיזהו מובחר מכמס ומזוניחה אלפא לסולת שנייה להם חפריים בבקעה כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאים
ר' עובדיה מברטנורא
כל קרבנות. מן החדש ומן הישן
במנחות קאמר
שאינן באים אלא מן החדש
בעומר כתיב מנחה חדשה, ובשתי הלחם כתיב בכורי קציר חטים
ומן הארץ
בעומר כתיב כי תבואו אל הארץ וגו' וקצרתם את קצירה, ובשתי הלחם כתיב ממשבותיכם תביאו לחם
מכמס וזוניחה
שמות של מקומות הן
אלפא לסלת
סולת שלהן ראשון ומובחר לכל הסלתות. כאל"ף זו שהיא ראשונה לכל האותיות
אלפא
זו אל"ף בלשון יוני
שנייה להן
קרובה סלתה להיות משובחת כסולת מכמס וזוניחה
חפריים בבקעה
שתי חפרים הן, אחת בהר ואחת בבקעה, ואותה שבבקעה היא שסולת שלה משובחת
כל הארצות
של ארץ ישראל היו כשרות, אלא שמכאן היו מביאים