Menachos 7:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

המלואים היו באים כמצה שבתודה חלות ורקיקים ורבוכה הנזירות היתה באה שתי ידות במצה שבתודה חלות ורקיקים ואין בה רבוכה נמצא עשרה קבים ירושלמיות שהן ששה עשרונות ועדוין ומכולן היה נוטל אחד מעשרה תרומה שנאמר והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' אחד שלא יטול פרוס מכל קרבן שיהו כל הקרבנות שוין ושלא יטול מקרבן לחברו לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה והשאר נאכל לבעלים

ר' עובדיה מברטנורא

המלואים

שהיו בימי משה. כשנתחנך אהרן ובניו לכהונה

היו באים כמצה שבתודה חלות ורקיקים ורבוכה

דכתיב במלואים ומסל המצות אשר לפני ה' לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד, חלת מצה אלו חלות, וחלת לחם שמן זו רבוכה דמוסיף בה שמן כנגד חלות ורקיקים, ורקיק זה רקיק

נזירות

לחמי נזיר, שנאמר וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן. ורבוכה לא הוזכר שם

שני ידות

שני חלקים של מיני מצה שבתודה היו בנזירות, וכדמפרש ואזיל

נמצאו

לנזירות

עשר קבין

שהרי בשלשה מיני מצה שבתודה היו חמשה עשר קבין, והוי להו עשרה שני ידות של חמשה עשר

שהן שש עשרונות ועדוין

כלומר, עוד שנוסף עליהן. שהרי היו שלשה עשרונים ושליש לכל מין כדאמרן לעיל גבי מצה שבתודה, נמצא לשני מינים שש עשרונות ושני שלישי עשרון, והיינו דקאמר שש עשרונות ועדוין

ומכולן

מכל ארבעה מינים שבתודה היו הכהנים נוטלים אחד מעשרה תרומה

שלא יטול פרוס

שבור וחתוך

שיהיו כל הקרבנות שוין

המינים יהו שוין, עשרה חלות לכל מין

שלא יטול תרומה מקרבן על חבירו

שאם היה ממין זה חמשה וממין זה חמשה עשר, נמצא מפריש מזה על זה

——————————————————————————

משנה ג

השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם שחטה עד שלא קרמו בתנור ואפילו קרמו כולן חוץ מאחד מהן לא קדש הלחם שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם שחטה ונמצאת טרפה לא קדש הלחם שחטה ונמצאת בעלת מום רבי אליעזר אומר קדש וחכמים אומרים לא קדש שחטה שלא לשמה וכן איל המלואים וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן לא קדש הלחם

ר' עובדיה מברטנורא

השוחט את התודה בפנים

לפנים מן העזרה

ולחמה חוץ לחומה

בגמרא מוקמינן לה חוץ לחומת בית פאגי. רבותי פירשו חוץ לחומה החיצונה של ירושלים. ואע”ג דכתיב והקריב על זבח התודה חלות, דמשמע לכאורה שיהא הלחם אצלה בשעת זביחה, לא דרשינן על בסמוך. ורמב"ם גורס בית בגי. ומפרש שהוא מקום קרוב להר הבית אלא שהוא חוץ לחומת הר הבית ושם אופים המנחות. ועל שם כך היו קורים לו בית בגי. לשון פת בג המלך

עד שלא קרמו בתנור

לאו לחם נינהו. אלא עיסה בעלמא

שחטה

על מנת לאכלה חוץ לזמנה, קדש הלחם ונפגל. על מנת לאכלה חוץ למקומה, קדש הלחם ונפסל. וטעמא דקדש הלחם, משום דפסולו בקודש, וקיי"ל כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו

שחטה ונמצאת טריפה לא קדש הלחם

דפסולו קודם שחיטה הוא

שחטה ונמצאת בעלת מום רבי אליעזר אומר קדש

בגמרא מוקי לה בדוקין שבעין, דבכי האי מומא סבר ר' אליעזר דאם עלו לא ירדו הואיל ואין מומן ניכר, הלכך קדש הלחם. ואין הלכה כר' אליעזר

שלא לשמה

לא קדש הלחם, דכתיב על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו, על זבח שנזבח לשם תודת שלמיו

וכן איל המלואים

לפי שהן היו תחלה לכל הקרבנות נקט איל המלואים. והוא הדין לאיל נזיר, דמלואים כקרבן יחיד הן חשובים

Menachos7: 2

הַמִּלֻאִים הָיוּ בָאִים כַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה: חַלּוֹת, וּרְקִיקִים, וּרְבוּכָה. הַנְּזִירוּת הָיְתָה בָאָה שְׁתֵּי יָדוֹת בְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה: חַלּוֹת וּרְקִיקִים, וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה; נִמְצָא עֲשָׂרָה קַבִּים יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וְעַדְוַיִן. וּמִכֻּלָּן הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה, שְׁנֶּאֱמַר: „וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַה‘ “. „אֶחָד“ — שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס. ,,מִכָּל קָרְבָּן‘‘ — שֶׁיְּהוּ כָל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין, וְשֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקָּרְבָּן לַחֲבֵרוֹ. „לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה“ — וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים.

The initiation-offerings were brought like the matzah of the todah-offering: challos, rekikin, and revuchah. That of the nazir consisted of two parts of the matzah of the todahoffering: challos and rekikin, but it has no revuchah; thus, [it consists of] ten Jerusalem kavs which equal six essronos and [the] excess. From all of them he would take one-tenth for terumah, as it is stated (Lev. 7:14): And he shall bring from it one from every offering as a terumah to HASHEM. One — that he may not take [it] broken. From every offering — that all the offerings should be equal, and that he may not take from one offering for another. To the Kohen who throws the blood of the shelamim-offering shall it belong — and the remainder is eaten by the owner.

Menachos7: 3

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה בִּפְנִים וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה, לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַתַּנּוּר, וַאֲפִילוּ קָרְמוּ כֻלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן, לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ, קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵפָה, לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם. שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קָדַשׁ; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָדַשׁ. שְׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ — וְכֵן אֵיל הַמִּלּוּאִים, וְכֵן שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן — לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.

[If] one slaughtered the todah-offering inside while its loaves were outside the wall, the bread is not sanctified. [If] he slaughtered it before they became crusted in the oven, or even if all were crusted except for one, the bread is not sanctified. [If] he slaughtered it [for] beyond its time or [for] outside its place, the bread is sanctified. [If] he slaughtered it and it was found to be a tereifah, the bread is not sanctified. [If] he slaughtered it and it was found to be blemished — R’ Eliezer says: It is sanctified; but the Sages say: It is not sanctified. [If] he slaughtered it for a designation other than its own — and so too the initiation ram, and so too the two lambs of Shavuos which one slaughtered for a designation other than their own — the bread is not sanctified.

Suggestions