משנה ז
העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה ושתי הלחם בשתים עשרה ולחם הפנים באחת עשרה רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה אלא סולת מנופה כל צרכה היה מביא שנאמר ולקחת סלת ואפית אותה עד שתהא מנופה כל צרכה
ר' עובדיה מברטנורא
היה מנופה בשלש עשרה נפה
זו למעלה מזו. וכל זה למצוה אבל לא לעכב, שאם הביא עומר עשרון מארבע סאין או שהביאו משני סאין, לא פסל
רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה
דאפילו לכתחלה לא נתנו חכמים קצבה מכמה סאין חטין או שעורין מביאין עומר ושתי הלחם ולחם הפנים, אלא רואין בסולת שתהא מנופה כל צרכה ודיו. ואין הלכה כר' שמעון
———————————————————
פרק ז
משנה א
התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות האיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה עשרה לחמץ עשרון לחלה ועשרה למצה ובמצה שלשה מינין חלות ורקיקים ורבוכה נמצאו שלשה עשרונות ושליש לכל מין שלש חלות לעשרון במדה ירושלמית היו שלשים קב חמשה עשר לחמץ וחמשה עשר למצה חמשה עשר לחמץ קב וחצי לחלה וחמשה עשר למצה והמצה שלשה מינין חלות ורקיקים ורבוכה נמצאו חמשת קבים לכל מין שתי חלות לקב
ר' עובדיה מברטנורא
התודה. חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות
חמש סאין של ירושלים הן שש מאותן שהיו במדבר בימי משה. שהוסיפו על המדה שהיתה בימי משה שתות. דקיימא לן מוסיפין על המדות ואין מוסיפין יותר משתות. ואותו שתות הוא שתות מלבר
שתי איפות
כלומר, הנך שש סאין הם שתי איפות, שהם עשרים עשרון, שהרי בכל איפה עשרה עשרונות
עשרה לחמץ
עשרה עשרונים לעשר חלות חמץ שבתודה
רבוכה
חלוטה במים רותחין קרויה רבוכה. ורמב"ם פירש, רבוכה מרובה בשמן וקלויה בו, לפי שהיה בה שמן כנגד החלות והרקיקין
נמצאו שלשה עשרונות ושליש לכל מין ומין
שבמצה
שלש חלות לעשרון
דהוה להו עשר חלות לשלשה עשרונות ושליש
במדה ירושלמית
שלא היו בה עשרונות אלא קבים, הוי הנך חמש סאין שלשים קבין. שהסאה ששה קבים. ובגמרא בברייתא מייתי מגזרה שוה שכל מין ומין מארבעה מינים שבתודה היו באים עשר חלות, ואמרו, נאמר כאן והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה', ונאמר בתרומת מעשר תרומה לה', מה להלן אחד מעשר אף כאן אחד מעשר. ולמדנו שמין אחד של חמץ היה עשרה עשרונים כנגד שלש מינים של מצה, מדכתיב על חלות לחם חמץ, אמרה תורה כנגד חמץ הבא מצה