פרק ו
משנה א
אלו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים מנחת סולת והמחבת והמרחשת והחלות והרקיקין מנחת גוים מנחת נשים מנחת העומר מנחת חוטא ומנחת קנאות רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבים לעצמן
ר' עובדיה מברטנורא
אלו מנחות נקמצות
מנחת סולת נקמצת עיסה, ומנחת מחבת ומרחשת וחלות ורקיקים דהיינו מאפה, פותתן לאחר אפייתן. ובמנחת סולת כתיבה קמיצה בהדיא, ובאינך כתיב אזכרה, ואזכרה היינו קומץ
מנחת גוים או נשים
שהתנדבו אחת מאלו
מנחת העומר
אזכרה כתיב בה
מנחת חוטא וקנאות
כתיב בהו קמיצה
מנחת חוטא של כהנים נקמצת
אע"ג דמנחת כהן נשרפת כולה כדכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה, מכל מקום בעיא קמיצה
והקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן
אבל לתנא קמא אין מנחת כהן נקמצת אלא נקטרת כמות שהיא, דסבר כל מנחה ששייריה נאכלים נקמצת ושאין שייריה נאכלים אינה נקמצת. והלכה כתנא קמא
———————————————————
משנה ב
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים למזבח ואין בהם לכהנים בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים שתי הלחם ולחם הפנים לכהנים ואין בהם למזבח ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח
ר' עובדיה מברטנורא
בזה יפה כח המזבח
לא הוי צריך למיתני, דהא חזינן דבזה יפה כח המזבח ומלתא דפשיטא היא. אלא לאתויי המתנדב יין למזבח בלא קרבן, דלא תימא מזלפו על האישים על האש והוא נשרף וכלה ואין כח מזבח יפה בזה, קמ"ל דלא, אלא מנסכו כשאר נסכים ויורד לשיתין דהיינו כמין שני נקבים שהיו במזבח ויורדים למטה עד היסוד, כדי שיהיה כח המזבח יפה
ובזה יפה כח הכהנים
לאתויי שתי הלחם של עצרת אם הביאום בפני עצמן בלא כבשים, דלא תימא לשריפה עומדות ולא לאכילה כיון שלא קרבו כבשים שמתירים אותם, קמשמע לן דבזה יפה כח כהנים לעולם דלאכילה עומדות ולא לשריפה