משנה ו
אלו טעונין תנופה ואין טעונין הגשה לוג שמן של מצורע ואשמו והבכורים כדברי רבי אליעזר בן יעקב ואמורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן אחד אנשים ואחד נשים בישראל אבל לא באחרים ושתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים ומניח שתי ידיו מלמטן מוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר אשר הונף ואשר הורם תנופה היתה במזרח והגשה במערב ותנופות קודמות להגשות מנחת העומר ומנחת קנאות טעונות תנופה והגשה לחם הפנים ומנחת נסכים לא תנופה ולא הגשה
ר' עובדיה מברטנורא
לוג ואשם מצורע
כתיב בהו והניף
והבכורים כדברי ר' אליעזר בן יעקב
גרסינן. כלומר, דשמעינן ליה בעלמא דאמר ביכורים טעונים תנופה והלכה כמותו
ואימורי שלמי יחיד וחזה ושוק שלהן
בהדיא כתיב בהו שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף
אחד שלמי אנשים ואחד שלמי נשים
טעונים תנופה
בישראל אבל לא באחרים
מפרש בגמרא דהכי קאמר, אחד אנשים ואחד נשים קרבנן טעון תנופה, ותנופה עצמה בישראל, אבל לא בידי נשים, דהכי תניא, בני ישראל מניפין ואין הגוים מניפין, בני ישראל מניפין ולא בנות ישראל מניפות
שתי הלחם וכבשי שלמים של עצרת
הבאים בגלל הלחם. כתיב בהו והניף הכהן אותם על לחם הבכורים, ולא על ממש, אלא סמוך להם, כבשים בצד הלחם, כדברי רבי בברייתא. וכן הלכה
שנאמר
אשר הונף ואשר הורם, ומהונף והורם דמילואים ילפינן שאר תנופות. תנופה, מוליך ומביא. תרומה, מעלה ומוריד
תנופה היתה במזרח
כלומר, אף במזרח של מזבח יכול להניף, וכל שכן במערבו דקרוב יותר להיכל
ותנופות קודמות להגשות
בתחלה מניף ואח"כ מגיש. ובמנחת העומר ובמנחת קנאות איירי דטעונות תנופה והגשה, וכתיב במנחת קנאות והניף את המנחה לפני ה', והדר והקריב אותה אל המזבח
————————————————————————————————
משנה ז
רבי שמעון אומר שלשה מינים טעונים שלש מצות שתים בכל אחת ואחת והשלישית אין בהן ואלו הן זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור ואשם מצורע זבחי שלמי יחיד טעונים סמיכה חיים ותנופה שחוטים ואין בהם תנופה חיים זבחי שלמי צבור טעונין תנופה חיים ושחוטים ואין בהן סמיכה ואשם מצורע טעון סמיכה ותנופה חי ואין בו תנופה שחוט
ר' עובדיה מברטנורא
שלשה מינין
שלמי יחיד, ושלמי צבור שהם כבשי עצרת, ואשם מצורע. שלשה מינים הללו טעונים בין שלשתן שלש מצות, סמיכה, תנופה חיים, תנופה שחוטים
שתים
מצות מן השלש יש בכל מין ומין, והשלישית אין בהם. דאין בכל מין אלא שתים
שלמי יחיד
כתיב בהו סמיכה בויקרא
ותנופה שחוטים
בחזה ושוק שלהן, בצו את אהרן
שלמי צבור
כתיב בהו תנופה חיים, והניף הכהן אותם דהיינו חיים, ותנופה שחוטים, בחזה ושוק שלהן, דילפינן יחיד. אבל סמיכה לא בעו, דהלכתא גמירי לה דאין בכל קרבנות צבור אלא שתי סמיכות בלבד, סמיכה של שעיר המשתלח ושל פר העלם דבר של צבור
אשם מצורע
כתיב ביה תנופה חי, כדכתיב והניף הכהן אותם, בפרשת זאת תהיה. וסמיכה, דאי אפשר לקרבן יחיד שלא יסמוך ידו על ראש קרבנו
אבל לא תנופה שחוט
דמיעט רחמנא גבי שלמי יחיד, את החזה להניף אותו. אותו, למעוטי אשם של מצורע שאינו טעון תנופה שחוט