Menachos 4:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

הפר והאילים והכבשים והשעיר אינן מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן הלחם מעכב את הכבשים והכבשים אינן מעכבין את הלחם דברי רבי עקיבא אמר שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים לא קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם לחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו

ר' עובדיה מברטנורא

הפר והאילים והכבשים והשעיר

הבאים בגלל הלחם. וכולן עולות, חוץ מן השעיר שהוא חטאת

אין מעכבין את הלחם

שאם הביאו שתי הלחם של עצרת בלא הקרבנות הללו, מקודשין

הלחם מעכב את הכבשים

הנך כבשים הן שני כבשים דשלמים שהוזקקו לתנופה עם הלחם

והכבשים אין מעכבים את הלחם

שאם לא נמצאו כבשים מביאים שתי הלחם והן קדושים כאילו הביאום עם הכבשים

קרבו כבשים בלא לחם

שהרי לא היה להם לחם במדבר אלא המן

הלכה כדברי בן ננס

דכבשים מעכבים את הלחם

אבל אין הטעם כדבריו

דהוא אומר במדבר קרבו כבשים דשלמים ולא היא

שכל האמור בחומש הפקודים

בספר במדבר. כגון קרבנות מוספים האמורים בפרשת פנחס, קרבו במדבר

וכל האמור בת”כ

דהיינו בספר ויקרא. לא קרבו במדבר. והנך כבשים האמורים באמור אל הכהנים כגון הנך שבעה כבשים ופר ואילים דעולה דעל הלחם ושני כבשים דשלמים לא קרבו במדבר

לחם בלא כבשים אין לו מי יתירנו

שאין הלחם מותר באכילה לכהנים עד שיקרבו כבשים. והלכה כר' שמעון

———————————————————————————————-

משנה ד

התמידין אינן מעכבין את המוספים ולא המוספים מעכבין את התמידים ולא המוספים מעכבין זה את זה לא הקריבו כבש בבקר יקריבו בין הערבים אמר רבי שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין ולא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים לא הקטירו קטרת בבקר יקטירו בין הערבים אמר רבי שמעון וכולה היתה קרבה בין הערבים שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים

ר' עובדיה מברטנורא

התמידים אינן מעכבים את המוספים

בגמרא מפרש דלענין קדימה קאמר דאין מעכבין זה את זה, דאי בעי תמידין מקריב ברישא ואי בעי מוספין מקריב ברישא. ואע"ג דכתיב וערך עליה העולה, ומשמע העולה דהיינו עולת תמיד תהא ראשונה לכל הקרבנות, אין זה אלא למצוה בעלמא אבל לא לעכב

אמר רבי שמעון אימתי כו’

בגמרא מפרש דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, לא הקריבו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערבים, במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח, אכל נתחנך המזבח יקריבו בין הערבים. אמר ר' שמעון אימתי בזמן שהיו אנוסים או שוגגים, אבל אם היו מזידים ולא הקריבו כבש בבוקר, לא יקריבו בין הערבים. והכי פירושו, לא הקריבו התמיד של שחר לא יקריבו התמיד של בין הערבים, דהכי מדרש קרא, אם את הכבש אחד תעשה בבוקר הוכשר שני ליקרב בין הערבים, ואי לא לא. במה דברים אמורים שלא נתחנך מזבח, דהאי קרא בחינוך כתיב בפרשת ואתה תצוה, דכתיב לעיל מיניה וזה אשר תעשה על המזבח. אבל נתחנך מזבח, שכבר הקריב עליו קרבנות, אפילו לא הקריב תמיד של שחר יקריב תמיד של בין הערבים, דכתיב בפרשת פנחס ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו, ובההוא קרא לא כתיב את הכבש האחד תעשה בבוקר, ותניא בספרי האי קרא למה נאמר, והלא נאמר למעלה בפרשה ואת הכבש השני תעשה כו', לפי שנאמר עמו את הכבש אחד תעשה בבוקר, הרי שלא הקריבו של שחר שומע אני שלא יקריבו של בין הערבים, תלמוד לומר קרא בתרא ואת הככש השני, מגיד לך שאם לא הקריב של שחר יקריב של בין הערבים. אבל אם מזידים כו' לא יקריבו בין הערבים, אותן המזידים, אבל כהנים אחרים יכולים להקריב

לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים

דקטורת לא שכיחא בחד גברא שיקטיר קטורת פעמים רבות כמו בעולה, כדאמרינן ביומא שלא שנה בה אדם מעולם מפני שהיא מעשרת דכתיב ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך ה' חילו, הלכך לא קנסינן להו, שמתוך שהיא חביבה עליהם לא פשעי בה ואינו מצוי שיניחו אותה מזידין. ואין הלכה כר' שמעון בשתיהן

שאין מחנכים את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים

של בין הערבים. דכתיב בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, כלומר כשמדשן את המנורה מן האפר שיש שם מהדלקת הנרות. ואי לאו דעבד הדלקה באורתא מאי בעי למתקן בצפרא, אלמא חינוך המנורה בין הערבים. וכיון דמנורה נתחנכה בערב, קטורת נמי נתחנכה בערב, דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה

Menachos4: 3

הַפָּר, וְהָאֵילִים, וְהַכְּבָשִׂים, וְהַשָּׂעִיר אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן. הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס: לֹא כִי; אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים. שֶׁכֵּן מָצִינוּ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה קָרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם; אַף כָּאן יִקְרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶן נַנָּס, אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו. שֶׁכָּל הָאָמוּר בְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים קָרַב בַּמִּדְבָּר, וְכָל הָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לֹא קָרַב בַּמִּדְבָּר; מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ, קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ. וּמִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר יִקְרְבוּ כְבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם? שֶׁהַכְּבָשִׂים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן בְּלֹא לֶחֶם, לֶחֶם בְּלֹא כְבָשִׂים אֵין לִי מִי יַתִּירֶנּוּ.

The bull, the rams, the lambs, and the goat are not essential to the [validity of the] bread, nor is the bread essential to their [validity]. The bread is essential to the [validity of the] lambs, but the lambs are not essential to the [validity of the] bread; [these are] the words of R’ Akiva. Said Shimon ben Nannas: Not so; rather the lambs are essential to the [validity of the] bread while the bread is not essential to the [validity of the] lambs. For we find that when Israel was in the Wilderness for forty years, the lambs were offered without bread; therefore, now too the lambs can be offered without bread. Said R’ Shimon: The halachah follows the words of Ben Nannas, but not for his reason. For whatever is mentioned in the Book of Numbers was offered in the Wilderness, and whatever is mentioned in Leviticus was not offered in the Wilderness; once they came to the Land [of Israel], both these and those were offered. Why [then] do I say that lambs may be offered without bread? Because the lambs render themselves permissible without bread, [but the] bread without the lambs has nothing to render it permissible.

Menachos4: 4

הַתְּמִידִין אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִים; וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִים; וְלֹא הַמּוּסָפִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. לֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, יַקְרִיבוּ בֵין הָעַרְבַּיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין. אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין וְלֹא הִקְרִיבוּ כֶבֶשׂ בַּבֹּקֶר, לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם. לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר, יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכֻלָּהּ הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין הָעַרְבַּיִם. שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִקְטֹרֶת הַסַּמִּים; וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר; וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים בַּשַׁבָּת; וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בִשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבַּיִם.

The tamid-offerings are not essential to the [validity of the] mussaf-offerings; nor are the mussaf-offerings essential to the [validity of the] tamid-offerings; nor are the mussaf-offerings essential to each other’s [validity]. [If] they did not offer a lamb in the morning, they should [nonetheless] offer [one] in the afternoon. Said R’ Shimon: When? When they acted under constraint or unwittingly. However, if they [acted] intentionally and did not offer the lamb in the morning, they may not offer [one] in the afternoon. [If] they did not burn the incense in the morning, they burn [it] in the afternoon. Said R’ Shimon: All of it was offered in the afternoon. For the Golden Altar was dedicated only with the [burning of the] incense; and the Olah Altar only with the tamid of the morning; and the shulchan only with the lechem hapanim on the Sabbath; and the menorah only with its seven lamps in the afternoon.

Suggestions