Menachos 2:5-3:1 - Mishna Yomit

משנה ה

פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ רבי מאיר אומר פיגול וחייבים עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל את כל המתיר מודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות שאם פגל בקומץ שהוא פיגול וחייבין עליו כרת שהקומץ הוא המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר הקטיר אחד מן הבזיכים לאכול שני סדרים למחר רבי מאיר אומר פיגול וחייבים עליו כרת וחכמים אומרים אין פגול עד שיפגל את כל המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול וחבירו כשר לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים

ר' עובדיה מברטנורא

פיגל בקומץ

בהקטרת הקומץ חשב על השיריים לאכלן שלא בזמנן

עד שיפגל בכל המתיר

והקטרת אחד מהן חצי מתיר הוא, דאיכא נמי הקטרת חבירו, שאין שיירי המנחה מותרים באכילה לכהן עד שיקטירו הקומץ והלבונה

במנחת חוטא ובמנחת קנאות

שאין בהן לבונה, והקומץ לבדו הוא המתיר

שחט אחד מן הכבשים

של כבשי עצרת. ואין הלחם מותר אלא אחר שישחטו שניהן

הקטיר אחד מן הבזיכין

והרי אין מתיר הלחם אלא הקטרת שניהם

ר' מאיר אומר פגול

דסבר חצי מתיר נמי מפגל. ואין הלכה כר”מ

—————————————————————————

פרק ג

משנה א

הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר רבי אליעזר פוסל לאכול דבר שדרכו לאכול להקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין

ר' עובדיה מברטנורא

הקומץ את המנחה לאכול

חוץ לזמנו

דבר שאין דרכו לאכול

כגון הקומץ והלבונה

ולהקטיר

חוץ לזמנו

דבר שאין דרכו להקטיר

השיריים שדרכן לאכול ואין דרכן להקטיר

כשר

דאין זו חשובה מחשבה, דבטלה דעתו אצל כל אדם

רבי אליעזר פוסל

דכתיב ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו, בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח, לומר לך כשם שפוסלת אכילת אדם לאדם כגון שיריים אם חשב עליהם לאדם לאכלם חוץ לזמנו, ואכילת מזבח למזבח כגון קומץ אם חשב עליו להקטירו שלא בזמנו, כך פוסלת מחשבת אכילת אדם כגון שיריים אם חשב עליהם למזבח להקטירן חוץ לזמנן, מדאפקינהו רחמנא לתרווייהו בלשון אכילה שמע מינה כי הדדי נינהו, ומחשבים מזו לזו. ורבנן סברי, להכי אפקה רחמנא להקטרה בלשון אכילה, לומר לך מה אכילה בכזית אף מחשבת הקטרה בכזית. ולעולם אכילה כאורחיה משמע, קומץ למזבח ושיריים לאדם. והלכה כחכמים

Menachos2: 5

פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ וְלֹא בַלְּבוֹנָה; בַּלְּבוֹנָה וְלֹא בַקֹּמֶץ — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּגּוּל, וְחַיָּבִים עָלָיו כָּרֵת; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בּוֹ כָּרֵת עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר. מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּבְמִנְחַת קְנָאוֹת, שֶׁאִם פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ, שֶׁהוּא פִגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, שֶׁהַקֹּמֶץ הוּא הַמַּתִּיר. שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל שְׁתֵּי חַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר אֶחָד מִן הַבָּזִיכִים לֶאֱכוֹל שְׁנֵי סְדָרִים לְמָחָר — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: פִּגּוּל וְחַיָּבִים עָלָיו כָּרֵת; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין פִּגּוּל עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר. שָׁחַט אֶחָד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מִמֶּנוּ לְמָחָר, הוּא פִגּוּל וַחֲבֵרוֹ כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל מֵחֲבֵרוֹ לְמָחָר, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים.

[If] he intended piggul with the kometz but not with the frankincense; [or] with the frankincense but not with the kometz — R’ Meir says: It is piggul and one is liable to kares over it; but the Sages say: There is no kares for it unless he intends piggul with all that renders it permissible. The Sages concur with R’ Meir concerning the sinner’s minchah-offering and the jealousy minchahoffering, that if he intended piggul with the kometz, it is piggul and one is liable to kares over it, since the kometz is that which renders it permissible. [If] he slaughtered one of the lambs [intending] to eat [the] two loaves tomorrow, [or] he burnt one of the spoonfuls [of frankincense intending] to eat [the] two arrangements tomorrow — R’ Meir says: It is piggul and one is liable to kares over it; but the Sages say: There is no piggul unless he intends piggul with all that renders it permissible. [If] he slaughtered one of the lambs [intending] to eat from it tomorrow, it is piggul but its companion is valid. [However, if he intended] to eat from its companion tomorrow, they are both valid.

Menachos3: 1

הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר — כָּשֵׁר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר — פָּחוֹת מִכַּזַּיִת — כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת — כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטַרְפִין.

[If] one performs kemitzah on a minchahoffering [intending] to eat something which is not meant to be eaten, [or] to burn [upon the Altar] something which is not meant to be burnt — it is valid. R’ Eliezer invalidates [it]. [If his intent was] to eat something which is meant to be eaten, [or] to burn [upon the Altar] something which is meant to be burnt — but less than an olive’s volume — it is valid. [If his intent was] to eat something half an olive’s volume and to burn half an olive’s volume — it is valid, for eating and Altar-burning are not combined.

Suggestions