Menachos 2:5-3:1

משנה ה

פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ רבי מאיר אומר פיגול וחייבים עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל את כל המתיר מודים חכמים לרבי מאיר במנחת חוטא ובמנחת קנאות שאם פגל בקומץ שהוא פיגול וחייבין עליו כרת שהקומץ הוא המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר הקטיר אחד מן הבזיכים לאכול שני סדרים למחר רבי מאיר אומר פיגול וחייבים עליו כרת וחכמים אומרים אין פגול עד שיפגל את כל המתיר שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול וחבירו כשר לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים

ר' עובדיה מברטנורא

פיגל בקומץ

בהקטרת הקומץ חשב על השיריים לאכלן שלא בזמנן 

עד שיפגל בכל המתיר

והקטרת אחד מהן חצי מתיר הוא, דאיכא נמי הקטרת חבירו, שאין שיירי המנחה מותרים באכילה לכהן עד שיקטירו הקומץ והלבונה 

במנחת חוטא ובמנחת קנאות

שאין בהן לבונה, והקומץ לבדו הוא המתיר

 שחט אחד מן הכבשים

של כבשי עצרת. ואין הלחם מותר אלא אחר שישחטו שניהן 

הקטיר אחד מן הבזיכין

והרי אין מתיר הלחם אלא הקטרת שניהם 

ר' מאיר אומר פגול

דסבר חצי מתיר נמי מפגל. ואין הלכה כר”מ

 —————————————————————————

פרק ג

משנה א

הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר רבי אליעזר פוסל לאכול דבר שדרכו לאכול להקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין

ר' עובדיה מברטנורא

הקומץ את המנחה לאכול

חוץ לזמנו 

דבר שאין דרכו לאכול

כגון הקומץ והלבונה 

ולהקטיר

חוץ לזמנו 

דבר שאין דרכו להקטיר

השיריים שדרכן לאכול ואין דרכן להקטיר 

כשר

דאין זו חשובה מחשבה, דבטלה דעתו אצל כל אדם 

רבי אליעזר פוסל

דכתיב ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו, בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח, לומר לך כשם שפוסלת אכילת אדם לאדם כגון שיריים אם חשב עליהם לאדם לאכלם חוץ לזמנו, ואכילת מזבח למזבח כגון קומץ אם חשב עליו להקטירו שלא בזמנו, כך פוסלת מחשבת אכילת אדם כגון שיריים אם חשב עליהם למזבח להקטירן חוץ לזמנן, מדאפקינהו רחמנא לתרווייהו בלשון אכילה שמע מינה כי הדדי נינהו, ומחשבים מזו לזו. ורבנן סברי, להכי אפקה רחמנא להקטרה בלשון אכילה, לומר לך מה אכילה בכזית אף מחשבת הקטרה בכזית. ולעולם אכילה כאורחיה משמע, קומץ למזבח ושיריים לאדם. והלכה כחכמים