Menachos 1:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

ריבה שמנה וחסר שמנה חסר לבונתה פסולה הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ להקטיר קומצה בחוץ או כזית מקומצה בחוץ או להקטיר לבונתה בחוץ פסול ואין בו כרת לאכול שיריה למחר או כזית משיריה למחר להקטיר קומצה למחר או כזית מקומצה למחר או להקטיר לבונתה למחר פגול וחייבין עליו כרת זה הכלל כל הקומץ והנותן בכלי והמהלך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר כמצותו כיצד קרב המתיר כמצותו קמץ בשתיקה ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו זה הוא שקרב המתיר כמצותו

ר' עובדיה מברטנורא

ריבה שמנה

ששיעור השמן לוג לכל עשרון. ואם ריבה, שנתן שני לוגין או יותר לעשרון דחזו לשתי מנחות, פסול

חיסר שמנה

פחות מלוג שמן לעשרון סולת

חיסר לבונתה

שלא נתן בה אלא קורט אחד של לבונה. אבל אם יש בה שני קרטין כשרה, דכתיב את כל הלבונה אשר על המנחה, כל, משמע אפילו קורט אחד, דכל משמע כל דהוא כדכתיב אין לשפחתך כל בבית. את, לרבות עוד קורט אחד, הרי שנים. ואילו ריבה לבונתה לא קתני, דלא פסל אלא כשריבה יותר על שני קומצים דאז ריבה יותר מדאי

לאכול שייריה בחוץ

חוץ לעזרה

או להקטיר קומצה בחוץ

דמחשבה פוסלת בין שחשב על אכילת אדם בין שחשב על אכילת מזבח, דכתיב ואם האכל יאכל, בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת לאכילת אדם ואחת לאכילת מזבח, וההוא קרא במחשבה מיירי דכתיב המקריב אותו לא יחשב, בשעת הקרבה הוא נפגל ואינו נפגל ביום השלישי, אלמא במחשבה מיירי שחשב עליו לאכלו ביום השלישי

פסולה

דמחשבת חוץ למקומו פוסלת בקמיצת המנחה כמו שפוסלת בשחיטת הזבח. ומה שפוסל בזבח בשחיטה בקבלת הדם בהולכה בזריקת הדם, פוסל המנחה בקמיצה בנתינה בכלי שרת בהולכה בהקטרת הקומץ ולבונה, ארבעה כנגד ארבעה. והקומץ והלבונה עצמן חשובים גבי מנחה כמו הדם והאימורים אצל הזבח. ושיירי מנחה הנאכלים, כבשר הזבח הנאכל. ובפרק ב' דזבחים מפורשים כל הני פסולי והתם ילפינן להו כולהו מקראי

לאכול דבר שדרכו לאכול

כגון שיריים

דבר שדרכו להקטיר

כגון הקומץ. אבל אם חשב לאכול הקומץ או להקטיר השיריים חוץ לזמנו, לא פסל, דבטלה דעתו אצל כל אדם

ובלבד שיקרב המתיר

הקומץ

כהלכתו

כאילו היה כשר, שלא יהא שם שום פסול אלא הפגול בלבד. אבל אם יש בו פסול אחר אינו חשוב יותר פגול ואין בו כרת

קמץ בשתיקה

שלא חשב שום מחשבת פסול בשעת קמיצה

ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו

כלומר, שבשלשת עבודות הללו חשב על השיריים לאכלן חוץ לזמנו

——————————————————————————

משנה ד

כיצד לא קרב המתיר כמצותו קמץ חוץ למקומו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנן או שקמץ חוץ לזמנן ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן זה הוא שלא קרב המתיר כמצותו לאכול כזית בחוץ וכזית למחר כזית למחר וכזית בחוץ כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת אמר רבי יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבים עליו כרת ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין:

ר' עובדיה מברטנורא

קמץ חוץ למקומו

חשב בשעת קמיצה לאכול השיריים חוץ לעזרה

נתן בכלי הלך והקטיר חוץ לזמנו

ובאחת משלשת עבודות הללו חשב על השיריים לאכלן חוץ לזמנו

מנחת חוטא וקנאות

יש בהן עוד פסול אחר המוציאן מידי פגול, כגון שלא לשמן, דאמרינן בריש פרקין דפסולות אם קמצן שלא לשמן, ושלשת שאר העבודות חשב עליהן חוץ לזמנן, או אפילו הראשונה חוץ לזמנה והשאר שלא לשמן, הוציאו מידי פגול

או שקמץ או נתן בכלי או הוליך או הקטיר שלא לשמן

כלומר אי זו מאלו שעשה שלא לשמן והשאר על מנת לאכול לשיריים חוץ לזמנו לא קרב המתיר כמצותו ואין בשיריים כרת

כזית בחוץ כזית למחר

חשב באחת מן העבודות שתי מחשבות חוץ לזמנו וחוץ למקומו. ועד השתא איירינן בשתי עבודות שחשב באחת חוץ לזמנו ובאחרת חוץ למקומו, ועכשיו מיירי שחשב בשתיהן בעבודה אחת. ולרבי יהודה איצטריך, דלא תימא בשתי עבודות הוא דפליג רבי יהודה דבתר קמייתא אזלינן, אבל בחדא עבודה מודה, קמשמע לן

כזית למחר וכזית בחוץ

אף על פי שחשב תחלה לחוץ לזמנו הוציאתו שניה מידי כרת

אמר רבי יהודה זה הכלל כו’

ר' יהודה פליג אתנא קמא בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות. ואין הלכה כר' יהודה

Menachos1: 3

רִבָּה שַׁמְנָהּ, וְחִסַּר שַׁמְנָהּ, חִסַּר לְבוֹנָתָהּ — פְּסוּלָה. הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל שְׁיָרֶיהָ בַּחוּץ, אוֹ כְזַיִת מִשְּׁיָרֶיהָ בַּחוּץ; לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ בַּחוּץ, אוֹ כְזַיִת מִקֻּמְצָהּ בַּחוּץ; אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ בַּחוּץ — פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. לֶאֱכוֹל שְׁיָרֶיהָ לְמָחָר, אוֹ כְזַיִת מִשְּׁיָרֶיהָ לְמָחָר; לְהַקְטִיר קֻמְצָהּ לְמָחָר, אוֹ כְזַיִת מִקֻּמְצָהּ לְמָחָר; אוֹ לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר — פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. זֶה הַכְּלָל: כָּל הַקּוֹמֵץ, וְהַנּוֹתֵן בִּכְלִי, וְהַמְהַלֵּךְ, וְהַמַּקְטִיר, לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר — חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת — וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ? קָמַץ בִּשְׁתִיקָה וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר בִּשְׁתִיקָה; אוֹ שֶׁקָּמַץ, וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ — זֶה הוּא שְׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.

[If] he increased its oil, or reduced its oil, [or] he reduced its frankincense — it is invalid. [If] one performed kemitzah on a minchahoffering [intending] to eat its remainder outside, or an olive’s volume of its remainder outside; [or] to burn its kometz outside, or an olive’s volume of its kometz outside; or to burn its frankincense outside — it is invalid, but it carries no [penalty of] kares. [If he did so intending] to eat its remainder tomorrow, or an olive’s volume of its remainder tomorrow; [or] to burn its kometz [on the Altar] tomorrow, or an olive’s volume of its kometz tomorrow; or to burn its frankincense [on the Altar] tomorrow — it is piggul, and one is liable to kares over it. This is the rule: Anyone who performs kemitzah, or places [the kometz] in a vessel, or conveys [it], or burns [it on the Altar], [intending] to eat something which is meant to be eaten, or to burn [on the Altar] something which is meant to be burnt [on the Altar] — [if the intent was for] outside its area, it is invalid but it carries no [penalty of] kares; [if it was for] beyond its time, it is piggul, and one is liable to kares over it — provided that the part which makes it permissible is offered as required. In what manner is the part which makes it permissible [considered to have been] offered as required? [If] he performed kemitzah in silence but placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], or burnt [it on the Altar for] beyond its time; or he performed kemitzah [with intent for] beyond its time, but placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], and burnt [it on the Altar] in silence; or he performed kemitzah, placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], and burnt [it on the Altar for] beyond its time — these are [the cases in which] the part which makes it permissible has been offered as required.

Menachos1: 4

כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ? קָמַץ חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר חוּץ לִמְקוֹמוֹ; אוֹ שֶׁקָּמַץ, וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר חוּץ לִמְקוֹמוֹ; מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁקְּמָצָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר חוּץ לִזְמַנָּן; אוֹ שֶׁקָּמַץ חוּץ לִזְמַנָּן, וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן; אוֹ שֶׁקָּמַץ, וְנָתַן בִּכְלִי, וְהָלַךְ, וְהִקְטִיר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן — זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. לֶאֱכוֹל כְּזַיִת בַּחוּץ וּכְזַיִת לְמָחָר; כְּזַיִת לְמָחָר וּכְזַיִת בַּחוּץ; כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר; כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ — פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל: אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם, פִּגּוּל וְחַיָּבִים עָלָיו כָּרֵת; וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן, פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וְזֶה פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, כָּשֵׁר — שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.

In what manner is the part which makes it permissible not [considered to have been] offered as required? [If] he performed kemitzah [with intent for] outside its area, but he placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], or burnt [it on the Altar for] beyond its time; or he performed kemitzah [for] beyond its time, but he placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], and burnt [it] outside its place; or he performed kemitzah, placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], or burnt [it for] outside its area; [or] the sinner’s minchah-offering or jealousy minchah-offering whose kemitzah he performed for a designation other than its own, and placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], and burnt [it on the Altar for] beyond its time; [or] he performed kemitzah [for] beyond its time, and placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], and burnt [it on the Altar] for a designation other than its own; or he performed kemitzah, placed [the kometz] in a vessel, conveyed [it], and burnt [it on the Altar] for a designation other than its own; these are [cases in which] the part which makes it permissible was not offered as required. [If he intended] to eat an olive’s volume outside and an olive’s volume tomorrow; [or] an olive’s volume tomorrow and an olive’s volume outside; [or] half an olive’s volume outside and half an olive’s volume tomorrow; [or] half an olive’s volume tomorrow and half an olive’s volume outside — it is invalid, but it carries no kares [penalty]. Said R’ Yehudah: This is the rule: If the intent of time preceded the intent of place, [it is] piggul and one is liable to kares over it; but if the intent of the place preceded the intent of time, it is invalid, but carries no kares [penalty]. However, the Sages say: In either case it is invalid, but it carries no kares [penalty]. [If he intended] to eat half an olive’s volume and to burn half an olive’s volume [on the Altar], it is valid — because eating and Altar-burning cannot be combined.

Suggestions