משנה ט
כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת איסור במות בחוץ הרי אלו בעשה ולא תעשה וחייבין עליהן כרת הקדישן בשעת היתר במות והקריבן בשעת איסור במות הרי אלו בעשה ולא תעשה ואין חייבין עליהן כרת הקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת היתר במות הרי אלו בעשה ואין בהם בלא תעשה
ר' עובדיה מברטנורא
הרי אלו בעשה
דשמה תביאו את עולותיכם, דמשמע אבל לא בבמה, ולאו הבא מכלל עשה עשה. אי נמי, עשה והביאום לה', ולא תעשה דהשמר לך פן תעלה עולותיך, וכל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא לא תעשה
ואין חייבין עליהם כרת
כיון שהקדישם בשעת היתר הבמות, שאין המקריב בחוץ חייב כרת אלא על קרבן שאם הקריבו בחוץ בשעת הקדשו היה חייב, דומיא דמדבר, דבכרת דשחוטי חוץ כתיב חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ואין אחרת להם
הקדישן בשעת איסור הבמות
מההיא שעתא קרינן בהו והביאום לה', וכיון שהמתין עד שלא יכול לקיימו נתבטל העשה על ידו. אבל לאו וכרת ליכא, דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי, והרי הותרו הבמות
—————————————————————
משנה י
אלו קדשים קרבים במשכן קדשים שהוקדשו למשכן קרבנות הצבור קרבין במשכן וקרבנות היחיד בבמה קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן יקרבו במשכן ואם הקריבן בבמה פטור מה בין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה בדמים ורחוץ ידים ורגלים אבל הזמן והנותר והטמא שוים בזה ובזה
ר' עובדיה מברטנורא
ואלו קדשים קרבים במשכן
כגון בזמן הגלגל ונוב וגבעון שהיה שם משכן והיו הבמות מותרות. אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא בבמה
קדשים
שסתמן הוקדשו במשכן, ומאי ניהו קרבנות צבור
קרבנות יחיד
סתמן לבמה
קרבנות יחיד שהוקדשו למשכן
שפירש בשעת הקדשן על מנת להקריבן למשכן
ואם הקריבן בבמה פטור
מאזהרה ומעונש, שהרי הותרו הבמות. ומיהו אסור לשנות, דכתיב מוצא שפתיך תשמור ועשית
במות צבור
גלגל ונוב וגבעון
סמיכה
דכתיב לפני ה' וסמך, שאין סמיכה בבמה
שחיטת צפון
דכתיב צפונה לפני ה', ואין צפון בבמה
ומתן סביב
שתי מתנות שהן ארבע. דכתיב בהו את הדם על המזבח סביב, ולא בבמה
תנופה
דכתיב תנופה לפני ה', ואין תנופה בבמה
והגשה
דכתיב והגישה אל המזבח, ואין הגשה בבמה
אין מנחה בבמה
דזבחים אמר קרא בבמה ולא מנחות
כיהון
דכתיב וזרק הכהן את הדם על המזבח, מזבח צריך כהן ואין במה צריכה כהן
ובגדי שרת
דכיון דאין צריך כהן אין כאן מקום לבגדי שרת, דבבגדי שרת כתיב ילבשם הכהן
וכלי שרת
דבכלי שרת כתיב לשרת בקדש, ולא בבמה
וריח ניחוח
אברים שצלאן והעלן, אין בהן משום ריח ניחוח. ודוקא במזבח דכתיב ריח ניחוח לה', אבל בבמה אפילו צלאן והעלן אין בכך כלום
ומחיצת דמים
חוט הסיקרא להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים. ואין חוט הסקרא בבמה דכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח, ולא בבמה
רחוץ ידים ורגלים
דכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו מים, ולא בבמה
הזמן
אם חשב על הקרבן לאכלו חוץ לזמנו
והטמא
אע"פ שזר כשר להקריב בבמה, אין טמא מקריב בבמה
נשלמה מסכת זבחים
—————————-