Zevachim 14:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

מחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו איזה הוא מחוסר זמן בבעליו הזב והזבה ויולדת ומצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר קדשי קדשים מבשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות היוצק הבולל הפותת המולח המניף המגיש המסדר את השלחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור אין חייבין עליו לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום רחוץ ידים ורגלים

ר' עובדיה מברטנורא

הזב והזבה

שהקריבו בחוץ, בתוך ימי ספרן

והיולדת

שהקריבה בתוך מלאת

פטורין

שאין מתקבלין לא לחובה ולא לנדבה

ואשמם

בגמרא פריך, זב וזבה ויולדת בני אשם נינהו. ומשני, תני מצורע בהדייהו, שהמצורע מביא אשם

עולותיהן ושלמיהן

בגמרא פריך, הני בני שלמים נינהו. ומשני, תני נזיר בהדייהו, שנזיר מביא שלמים

בחוץ חייבין

שהן מתקבלות בפנים נדבה לשמן לאחר שהקריבו חטאתם והמצורע את אשמו

מבשר חטאת מבשר אשם כו’

דכל הני נאכלים לכהנים ואינן קרבים לגבי מזבח, ורחמנא אמר אשר יעלה עולה או זבח, מה עולה שהיא קרבה על גבי מזבח, אף כל שהוא קרב על גבי מזבח

מבשר קדשי קדשים

כבשי עצרת שהם שלמי צבור ויש להם תורת קדשי קדשים

היוצק

השמן על המנחה

הבולל. הפותת

הבולל המנחה בשמן. ופותתה פתים

המניף. המגיש

שמניף את המנחה שטעונה תנופה. ומגישה בחוץ. המנחה שהיא טעונה הגשה בפנים בקרן דרומית מערבית כדכתיב והגישה אל המזבח

המסדר

לחם הפנים על השלחן

פטור

דאמר קרא אשר יעלה עולה או זבח, מה העלאה שהוא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה, יצאו אלו שאין אחד מהן גמר עבודה

אין חייבין עליו משום זרות

אם עשה זר אחת מכל העבודות הללו, כגון שבלל או פתת וכו'. וכן טמא, או מחוסר בגדים, או מי שאינו רחוץ ידים ורגלים, אינו חייב מיתה אע"פ שנפסל אותו דבר שעבד בו

———————————————————————————

משנה ד

עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים בכל מחנה ישראל

ר' עובדיה מברטנורא

והעבודה בבכורות

דכתיב וישלח את נערי בני ישראל, אלו הבכורות שהעבודה בהם

משהוקם המשכן נאסרו הבמות

דכתיב ואל פתח אוהל מועד לא הביאו, מכלל דבאוהל מועד תלי אסורא. ודוקא לישראל נאסרו הבמות, אבל נכרים מותרים להקריב לשמים בכל מקום, ואפילו בזמן הזה. ואסור לישראל להיות שלוחם להקריב ולא לסייעם. אבל להורות להם סדר הקרבה שרי

Zevachim14: 3

מְחֻסַּר זְמַן — בֵּין בְּגוּפוֹ, בֵּין בִּבְעָלָיו. אֵיזֶה הוּא מְחֻסַּר זְמַן בִּבְעָלָיו? הַזָּב, וְהַזָּבָה, וְיוֹלֶדֶת, וּמְצֹרָע, שֶׁהִקְרִיבוּ חַטָּאתָם וַאֲשָׁמָם בַּחוּץ פְּטוּרִין; עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן בַּחוּץ, חַיָּבִין. הַמַּעֲלֶה מִבְּשַׂר חַטָּאת, מִבְּשַׂר אָשָׁם, מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, מִבְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים, וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי מְנָחוֹת; הַיּוֹצֵק, הַבּוֹלֵל, הַפּוֹתֵת, הַמּוֹלֵחַ, הַמֵּנִיף, הַמַּגִּישׁ, הַמְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְהַמֵּטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְהַקּוֹמֵץ, וְהַמְקַבֵּל דָּמִים בַּחוּץ — פָּטוּר. אֵין חַיָּבִין עָלָיו לֹא מִשּׁוּם זָרוּת, וְלֹא מִשּׁוּם טֻמְאָה, וְלֹא מִשּׁוּם מְחֻסַּר בְּגָדִים, וְלֹא מִשּׁוּם רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.

A premature [offering] — [is] whether by [reason of] itself [or] by [reason of] its owners. Which is it that is premature by [reason of] its owners? The zav, zavah, woman who has given birth, and metzora, who offered their chatas- and asham-offerings outside [the Temple] are not liable; [but if they offered] their olah- and shelamimofferings outside [the Temple], they are liable. One who offers up the meat of a chatasoffering, [or] the meat of an asham-offering, [or] the meat of the most holy offerings, [or] the meat of offerings of lesser holiness, or the remainder of the omer-offering, or the two loaves, or the panim bread, or the remainder of minchah-offerings; one who pours [oil on a minchah-offering], [or] who mixes [it], [or] who breaks [it] up, [or] who salts, [or] who performs tenufah, [or] who brings near, [or] who sets the Shulchan, or who prepares the lamps [of the Menorah], or who performs kemitzah, or who receives blood outside — is not liable. One is not liable on its account either because of non-Kohen status, nor because of tumah-contamination, nor because of lack of vestments, nor because of unwashed hands and feet.

Zevachim14: 4

עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, וַעֲבוֹדָה בִבְכוֹרוֹת. מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וַעֲבוֹדָה בְכֹהֲנִים. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים; קָדָשִׁים קַלִּים בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

Until the Tabernacle was erected, bamos were permitted and the service was [performed] by the firstborns. When the Tabernacle was erected, the bamos became forbidden and the service was [performed] by Kohanim. The most holy offerings were eaten within the curtains; the offerings of lesser holiness throughout the Israelite camp.

Suggestions