Zevachim 13:7-8 - Mishna Yomit

משנה ז

המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ פטור שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב נמצא דרך הכשרו מבפנים פטורו בחוץ דרך הכשרו בחוץ פטורו בפנים רבי שמעון אומר כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ

ר' עובדיה מברטנורא

מלק בחוץ

נבלה היא שאין מליקה אלא בפנים לכך פטור על העלאתו בחוץ. וא"ת והלא כל הנעלים בחוץ נפסלו ביציאתן, וכן השוחט בחוץ פסול הוא וחייבין על העלאתו התם רחמנא רבייה. אבל לענין שאר פסולים מתקבלים בפנים בעינן

שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב

אף על העלאה. דכל שמתחייב על שחיטתו בחוץ אם חזר והעלן הוא או אחר, חייב

נמצא דרך הכשרו בפנים

בגמרא קאמר, תני דרך חיובו בפנים פטורו בחוץ, ודרך חיובו בחוץ פטורו בפנים. כגון שחט העוף בפנים והעלה בחוץ פטור. שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב. מלק בפנים והעלה בחוץ חייב. מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור. נמצא, במקום שמתחייב על העלאתו אם נעשית העבודה הראשונה בפנים כגון במליקת פנים פטור על העלאתו אם נעשית המליקה בחוץ. ודרך שמתחייב על העלאה אם נעשית עבודה הראשונה בחוץ כגון בשחיטה, פטורו בפנים, אם נשחט בפנים והעלה בחוץ

רבי שמעון אומר כו’

במלתיה דתנא קמא חסורי מחסרא והכי קתני, וכן השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור, דאינה מתקבלת בפנים, דכתיב ביום זבחכם, ולא בלילה, ונמצא הזבח פסול ולפיכך אינו חייב על העלאתו. אבל אם שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ חייב, מפני שהשחיטה בחוץ בלילה כשרה היא לפיכך חייב שתים על השחיטה ועל ההעלאה. ופליג רבי שמעון בהא ואמר

כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ

כלומר, כשם שהשוחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ חייב, כך אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ חייב על ההעלאה, חוץ מהשוחט עוף בפנים והעלהו בחוץ שהוא פטור אע"פ שאם שחט והעלה בחוץ חייב. ואין הלכה כר' שמעון

—————————————————————

משנה ח

החטאת שקבל דמה בכוס אחד נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב שכולו ראוי לבא בפנים קבל דמה בשתי כוסות נתן שניהם בפנים פטור שניהם בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ פטור אחד בחוץ ואחד בפנים חייב על החיצון והפנימי מכפר למה הדבר דומה למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות שחט שתיהן בפנים פטור שחט שתיהן בחוץ חייב אחת בפנים ואחת בחוץ פטור אחת בחוץ ואחת בפנים חייב על החיצונה והפנימית מכפרת כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה

ר' עובדיה מברטנורא

נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים חייב

מלתא דפשיטא היא, ומשום סיפא נקט לה, נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ שאינו נותן בחוץ אלא שיירי הדם, חייב. ומתניתין כרבי נחמיה דסבר שיריים מעכבים. ואינה הלכה

שניהן בחוץ חייב

אחת. ואם היתה לו ידיעה בינתיים, חייב שתים

אחד בפנים

ואח"כ השני בחוץ, פטור. ואפילו לרבי נחמיה דסבר כוס אחד עושה את חבירו דחוי להיות נשפך לאמה, הלכך אפילו שיריים לא הוי

והפנימי מכפר

להכשיר הזבח. שהדם הנזרק תחלה בחוץ לא עשה המשויר כיוצא בו

שתיהן בחוץ חייב

על כל אחת ואחת. דבשעת שחיטה כל אחת היתה ראויה בפנים

אחת בפנים

והשניה אחר כן בחוץ, פטור. דהויא לה חטאת שנתכפרו בעליה, ולמיתה אזלה ואינה מתקבלת בפנים

חייב על החיצונה

דהא חזיא לפנים דאיזה מהן שירצה יקריבה

כשם שדמה פוטר את בשרה

מן המעילה, שעת היתר לכהנים

כך הוא פוטר את בשר חברתה

ואע"פ שפסולה. ואשמועינן הכא דהיכא דמונחות שתיהן וקדם וזרק את דם האחת, פטר את חברתה מן המעילה משום חטאת שנתכפרו בעליה, דקיימא לן החטאות המתות לא נהנין ולא מועלין

Zevachim13: 7

הַמּוֹלֵק אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַחוּץ, חַיָּב; מָלַק בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַחוּץ, פָּטוּר. הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַחוּץ, פָּטוּר; שָׁחַט בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַחוּץ, חַיָּב. נִמְצָא דֶּרֶךְ הֶכְשֵׁרוֹ מִבִּפְנִים, פְּטוּרוֹ בַחוּץ; דֶּרֶךְ הֶכְשֵרוֹ בַחוּץ, פְּטוּרוֹ בִפְנִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו בַּחוּץ, חַיָּבִין עַל כַּיּוֹצֵא בוֹ בִפְנִים שֶׁהֶעֱלָהוּ בַחוּץ — חוּץ מִן הַשּׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַחוּץ.

[If] one performed melikah on a bird within [the Temple] and offered [it] up outside, he is liable; [but if] one performed melikah [on it] outside [the Temple] and offered [it] up outside, he is not liable. [If] one slaughtered a bird [offering] within [the Temple] and offered [it] up outside, he is not liable; [but if] he slaughtered [it] outside [the Temple] and offered [it] up outside, he is liable. It follows that the method which renders it fit within [the Temple] exempts it from liability outside [it]; [and] the method which renders it fit outside [the Temple] exempts it within. R’ Shimon says: Anything which renders one liable when [performed] outside also renders one liable when its counterpart was [performed] within and [the parts were later] offered up outside — except for one who slaughters within and offers up outside.

Zevachim13: 8

הַחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בְּכוֹס אֶחָד — נָתַן בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים, בִּפְנִים וְחָזַר וְנָתַן בַּחוּץ — חַיָּב, שְׁכֻּלּוֹ רָאוּי לָבֹא בִפְנִים. קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁתֵּי כוֹסוֹת — נָתַן שְׁנֵיהֶם בִּפְנִים, פָּטוּר; שְׁנֵיהֶם בַּחוּץ, חַיָּב; אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, פָּטוּר; אֶחָד בַּחוּץ וְאֶחָד בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹן וְהַפְּנִימִי מְכַפֵּר. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת. שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בִּפְנִים, פָּטוּר; שָׁחַט שְׁתֵּיהֶן בַּחוּץ, חַיָּב; אַחַת בִּפְנִים וְאַחַת בַּחוּץ, פָּטוּר; אַחַת בַּחוּץ וְאַחַת בִּפְנִים, חַיָּב עַל הַחִיצוֹנָה וְהַפְּנִימִית מְכַפֶּרֶת. כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ, כָּךְ הוּא פוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּה.

A chatas-offering whose blood was received in one cup — [whether] one applied [the blood] outside [the Temple] and then applied [it] within, [or he applied the blood] within [the Temple] and then applied [it] outside — he is liable, since all of it is fit to be brought inside. [If] one received its blood in two cups — [if] he applied both within [the Temple], he is not liable; if [he applied] both [cups] outside, he is liable; one within and [then] one outside, he is not liable; one outside and [then] one within, he is liable for the outside one but the inner one atones. To what can this matter be compared? To one who consecrates his chatas-offering and it was [later] lost, so that he consecrated another in its place. Afterward, the first one was found, and now both are available. [If] he slaughtered both within [the Temple], he is not liable; [if] he slaughtered both of them outside [the Temple], he is liable; one within and [then] one outside, he is not liable; one outside and [then] one within, he is liable for the outside one and the inner one effects atonement. Just as its blood exempts its meat [from me’ilah], so also does it exempt the meat of its companion.

Suggestions