Zevachim 13:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

חומר בשחיטה מבעלייה ובעלייה מבשחיטה חומר בשחיטה שהשוחט להדיוט חייב והמעלה להדיוט פטור חומר בעלייה שנים שאחזו בסכין ושחטו פטורים אחזו באבר והעלוהו חייבין העלה וחזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עלייה ועלייה דברי רבי שמעון רבי יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח רבי שמעון אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב

ר' עובדיה מברטנורא

שהשוחט להדיוט כו'

השוחט קדשים בחוץ לאכילת הדיוט חייב

המעלה בחוץ

לצורך הדיוט, פטור משום העלאת חוץ. דגבי שחיטה כתיב דם יחשב לאיש, אפילו השוחט לאיש. וגבי העלאה כתיב לעשות אותו לה', אינו חייב כשמעלהו בחוץ עד שיכוין בו לה'

ושחטו פטורים

דכתיב דם יחשב לאיש ההוא, אחד ולא שנים

והעלוהו חייבין

דכתיב איש איש וגו' אשר יעלה כו', שאין תלמוד לומר איש איש, אלא לרבות שנים שאחזו באבר והעלוהו, שהן חייבין

העלה

ונודע לו

וחזר והעלה

מאותה בהמה עצמה, חייב על כל אחת ואחת

עד שיעלה לראש המזבח

דכתיב ויבן נח מזבח לה'. אלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח

אפילו העלה על הסלע

דכתיב וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח אהל מועד, ולא מזבח בבמת יחיד. ובפרשת המעלה בחוץ כתיב. והלכה כר' יוסי

—————————————————————

משנה ד

אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין שהיה פסולן בקדש והקריבן בחוץ חייב המעלה כזית מן העולה ומן האימורין בחוץ חייב הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן המשיח ומנחת נסכין שהקריב מאחד מהן כזית בחוץ חייב רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו וכולם שהקריבן בפנים ושייר בהן כזית והקריבן בחוץ חייב וכולם שחסרו כל שהן והקריבן בחוץ פטור

ר' עובדיה מברטנורא

שהיה פסולן בקדש

כגון הלן והיוצא והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, הואיל ובפנים אם עלו לא ירדו, מתקבל בפנים קרינן ביה וחייבין עליהן בחוץ, דכתיב לעשות אותו לה', כל הנעשה לה' חייבין עליו בחוץ, וכל שאינו נעשה לה' אין חייבין עליו בחוץ

המעלה כזית מן העולה ומאימורין

חצי זית מזה וחצי זית מזה

חייב

דכולה כליל

הלבונה

של מנחת נדבה

והקטורת

של כל יום פרס שחרית ופרס בין הערבים

ומנחת כהנים

שהיא כליל וראויה להעלאה כקומץ של מנחת ישראל. אבל שיירי מנחת ישראל אינו חייב על העלאתן בחוץ

מנחת כהן משיח

עשירית האיפה שהוא מביא בכל יום

כזית

דהיינו שיעור הקטרה

עד שיקריב את כולן

דקסבר כל המתירין מפסלי בחסרון, וכל זמן שלא קרבו כולן לא הויא הקטרה לצאת בעלים ידי חובתן. ולרבנן הני נמי הוי הקטרתן בכזית, היכא דכולו קיים ולא חסרו קודם הקטרה

ושייר מהן וכו' חייב

שהרי בזה נגמרה הקטרה

וכולן שחסרו כל שהן

קודם הקטרה על ידי איבוד או שריפה, נפסלו בחסרונן, דכתיב והנותרת מן המנחה, פרט לשחסרה היא או שחסר קומצה קודם הקטרה

Zevachim13: 3

חֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה מִבָּעֲלִיָּה, וּבָעֲלִיָּה מִבַּשְּׁחִיטָה. חֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה — שֶׁהַשּׁוֹחֵט לַהֶדְיוֹט חַיָּב, וְהַמַּעֲלֶה לַהֶדְיוֹט פָּטוּר. חֹמֶר בָּעֲלִיָּה — שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בַסַּכִּין וְשָׁחֲטוּ פְּטוּרִים, אָחֲזוּ בְאֵבֶר וְהֶעֱלוּהוּ חַיָּבִין. הֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה, חַיָּב עַל כָּל עֲלִיָּה וַעֲלִיָּה; דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילוּ הֶעֱלָה עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הָאֶבֶן, חַיָּב.

There are stringencies to slaughtering over offering up, and to offering up over slaughtering. The stringency of slaughtering [is] that if one slaughters for a commoner he is liable, whereas one who offers up for a commoner is not liable. The stringency of offering up [is] that two [people] who held a knife and slaughtered are not liable, [whereas if] they held the limb [of an offering] and offered it up they are liable. [If] one offered up, and again offered up and again offered up, he is liable for every [act of] offering up; [these are] the words of R’ Shimon. R’ Yose says: He is liable only once. One is not liable unless he brings it to the top of an altar. R’ Shimon says: Even if he offered [it] up on a rock or a stone, he is liable.

Zevachim13: 4

אֶחָד קָדָשִׁים כְּשֵׁרִין, וְאֶחָד קָדָשִׁים פְּסוּלִין שֶׁהָיָה פְסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב. הַמַּעֲלֶה כְזַיִת מִן הָעוֹלָה וּמִן הָאֵמוּרִין בַּחוּץ חַיָּב. הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִין — שֶׁהִקְרִיב מֵאֶחָד מֵהֶן כְּזַיִת בַּחוּץ, חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת כֻּלּוֹ. וְכֻלָּם שֶׁהִקְרִיבָן בִּפְנִים, וְשִׁיֵּר בָּהֶן כְּזַיִת וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, חַיָּב. וְכֻלָּם שֶׁחָסְרוּ כָּל שֶׁהֵן וְהִקְרִיבָן בַּחוּץ, פָּטוּר.

Whether [they were] offerings which were fit, or offerings which were unfit whose invalidation was in the Holy, if one offered them up outside [the Temple], he is liable. One who offers up an olive’s volume of an olah-offering and of the sacrificial parts outside [the Temple] is liable. The kometz, the frankincense, the incense, the minchah-offering of Kohanim, the minchah-offering of the Anointed Kohen, and the libation minchah-offering — if one offered up an olive’s volume of one of them outside, he is liable. R’ Elazar exempts unless he offers up all of it. [If] one offered up any of these inside [the Temple], but left over an olive’s volume and offered that up outside [the Temple], he is liable. [If] any of these became diminished even slightly and one offered them up outside [the Temple], he is not liable.

Suggestions