Zevachim 8:12-9:1 - Mishna Yomit

משנה יב

חטאת שקבל דמה בשני כוסות יצא אחד מהן לחוץ הפנימי כשר נכנס אחד מהן לפנים רבי יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלין אמר רבי יוסי הגלילי מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ לא עשה את המשואר כיוצא מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים אינו דין שלא נעשה את המשואר כנכנס נכנס לכפר אף על פי שלא כפר פסול דברי רבי אליעזר רבי שמעון אומר עד שיכפר רבי יהודה אומר אם הכניס שוגג כשר כל הדמים הפסולין שניתנו על גבי המזבח לא הרצה הציץ אלא על הטמא שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא

ר' עובדיה מברטנורא

יצא אחד מהן לחוץ

חוץ לעזרה

הפנימי כשר

ונותן ממנו מתנותיו והקרבן כשר

וחכמים פוסלין

דכתיב אשר יובא מדמה, ואפילו מקצת דמה, פסול, מדלא כתיב את דמה

ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ

כלומר, ומה חוץ, שהוא מקום שהמחשבה פוסלת בו שאם חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמה לחוץ, פסולה

לא עשה

אצל מוציא מקצת דמה לחוץ את המשוייר בפנים כיוצא, כדאמריתו הפנימי כשר

מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים

כלומר היכל שהוא מקום שאין מחשבה פוסלת בו, שאם שחט על מנת ליתן את הנתנים בחוץ בפנים כשר, אינו דין כו'. ואין הלכה כר' יוסי הגלילי. ודוקא בדם הוא דאמרינן דאם יצא חוץ לעזרה או נכנס בפנים להזות ממנו בהיכל נפסל. אבל בשר קדשים נהי דאם יצא לחוץ נפסל ואסור באכילה, דכתיב ובשר בשדה טריפה, בשר שיצא חוץ למחיצתו, דהיינו קדשי קדשים חוץ לעזרה וקדשים קלים מחוץ לעיר, נעשה כאילו הוא בשר בשדה והרי הוא טריפה ולא תאכלו. מכל מקום אם נכנס לפנים אל תוך ההיכל לא נפסל בשביל כן ומותר באכילה, דאמר קרא אשר יובא מדמה לא תאכל, מדמה ולא מבשרה

עד שיכפר

בהיכל

ר' יהודה אומר כו’

והלכה כר"י

ואין הציץ מרצה על היוצא

ואע"ג דפסולים שעלו לא ירדו, ארצויי מיהא לא ארצו, דכתיב בציץ ונשא אהרן את עון הקדשים, ובפרשת אמור כתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' וטומאתו עליו, מה קדשים האמורים להלן בטומאה הכתוב מדבר, אף עון קדשים האמורים בציץ בטומאה הכתוב מדבר

-------------------------------------------

פרק ט

משנה א

המזבח מקדש את הראוי לו רבי יהושע אומר כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל דבר שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים שרבן גמליאל אומר לא ירדו ור' יהושע אומר ירדו רבי שמעון אומר הזבח כשר והנסכים פסולים הנסכים כשרין והזבח פסול אפילו זה וזה פסולין הזבח לא ירד והנסכים ירדו

ר' עובדיה מברטנורא

המזבח מקדש את הראוי לו

ופליגי תנאי בפירושא דמתניתין מאי ניהו הראוי לו

ר' יהושע אומר כל הראוי לאשים

להשרף על גבי האש, אע"פ שנפסל, אם עלה למזבח קדשו המזבח ונעשה לחמו, ואם עלה לא ירד. אבל דבר שאין ראוי לאש, כגון דם פסול ונסכים פסולים, אפילו אם עלו ירדו

היא העולה על מוקדה

דבר שהוא למוקד ועלה, הרי הוא בהוייתו ולא ירד. היא, משמע בהוייתה תהא

רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח

ואפילו דם ונסכים שנפסלו, אם עלו לא ירדו. ואין לך למעט אלא דבר שלא הוברר לחלקו של מזבח מעולם, כגון קמצים שלא קדשו בכלי אחר קמיצה, דאע"ג דהמנחה כולה קדשה בכלי אין זה חלק גבוה ברור, שאין המנחה קריבה כולה. ובקמיצה בלא מתן כלי, אין זה מבורר למזבח, ואינו מתקדש אפילו עלה על גבי המזבח

אלא הדם והנסכים

שהם ראוים למזבח ואינם ראויים לאשים

ר"ש אומר הזבח כשר והנסכים פסולים

ר' שמעון סבירא ליה בנסכים של זבח כרבי יהושע, ובדם ובנסכים הבאים בפני עצמן כרבן גמליאל. ולא ממוקדה יליף, אלא מקרא דכתיב כל הנוגע במזבח יקדש, וכתיב בתריה וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה, אין המזבח מקדש אלא דומיא דעולה, מה עולה הבאה בגלל עצמה, אף כל הבאים בגלל עצמן, יצאו נסכים הבאים בגלל הזבח. הלכך בין שהזבח כשר והנסכים פסולים כגון שיצאו או נטמאו, בין שהזבח פסול והנסכים כשרים, דהואיל והן באים בגללו נפסלים עמו ובטלה תורת הקדש מהן

ואפילו זה וזה פסולים הזבח לא ירד

שהמזבח מקדשו

והנסכים ירדו

כיון שאין באים בגלל עצמן אינן דומיא דעולה ואין מזבח מקדשן. והלכה כר' יהושע

Zevachim8: 12

חַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת, יָצָא אֶחָד מֵהֶן לַחוּץ, הַפְּנִימִי כָּשֵׁר. נִכְנַס אֶחָד מֵהֶן לִפְנִים, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַכְשִׁיר בַּחִיצוֹן; וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת — בַּחוּץ — לֹא עָשָׂה אֶת הַמְשֹׁאָר כַּיּוֹצֵא; מְקוֹם שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת — בִּפְנִים — אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה אֶת הַמְשֹׁאָר כַּנִּכְנָס! נִכְנַס לְכַפֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִפֵּר, פָּסוּל; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיְכַפֵּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הִכְנִיס שׁוֹגֵג, כָּשֵׁר. כָּל הַדָּמִים הַפְּסוּלִין שֶׁנִּתְּנוּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לֹא הִרְצָה הַצִּיץ, אֶלָּא עַל הַטָּמֵא; שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא.

[If] a chatas-offering had its blood received in two cups, [and] one of them was taken outside [the Courtyard], the inner one remains valid. [If] one of them was brought inside [the Sanctuary], R’ Yose HaGlili validates [the offering] with the outside [cup]; but the Sages disqualify [it]. Said R’ Yose HaGlili: If in regard to the place about which intent disqualifies — outside [the Courtyard] — we do not treat that which remains the same as that which has been taken out; [then] in regard to a place about which intent does not disqualify — inside [the Sanctuary] — we should certainly not treat that which remains the same as that which was brought in! [If] it was brought in [to the Sanctuary] to make atonement, even if it was not [used to] make atonement, it is disqualified; [these are] the words of R’ Eliezer. R’ Shimon says: Until he makes atonement. R’ Yehudah says: If he brought [it] in unintentionally, it is valid. All disqualified bloods which are applied to the Altar, the tzitz does not effect [their] acceptance, except for [blood] contaminated with tumah; for the tzitz renders tamei acceptable, but does not render that which has been taken out acceptable.

Zevachim9: 1

הַמִּזְבֵּחַ מְקַדֵּשׁ אֶת הָרָאוּי לוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל הָרָאוּי לָאִשִּׁים, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ“, מַה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לָאִשִּׁים, אִם עָלְתָה לֹא תֵרֵד, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לָאִשִּׁים, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ“. מַה עוֹלָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לַמִּזְבֵּחַ, אִם עָלְתָה לֹא תֵרֵד, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לַמִּזְבֵּחַ, אִם עָלָה לֹא יֵרֵד. אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא הַדָּם וְהַנְּסָכִים, שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יֵרְדוּ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יֵרֵדוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַזֶּבַח כָּשֵׁר וְהַנְּסָכִים פְּסוּלִים, הַנְּסָכִים כְּשֵׁרִין וְהַזֶּבַח פָּסוּל, אֲפִלּוּ זֶה וְזֶה פְסוּלִין — הַזֶּבַח לֹא יֵרֵד, וְהַנְּסָכִים יֵרֵדוּ.

The Altar sanctifies that which is fit for it. R’ Yehoshua says: Whatever is fit for the [Altar’s] fires, once it has gone up [on the Altar] should not be taken down; as it is stated: It is the olah-offering [that stays] on the pyre, on the Altar. Just as an olah-offering, which is [something] fit for the [Altar’s] fires, should not be taken down once it has gone up [on the Altar], so too anything which is fit for the fires should not be taken down once it has gone up [on the Altar]. Rabban Gamliel says: Whatever is fit for the Altar should not be taken down once it has gone up [on the Altar]; as it is said: It is the olah-offering, [that stays] on the pyre, on the Altar. Just as an olah-offering, which is [something] fit for the Altar, should not be taken down once it has gone up [on the Altar], so too anything which is fit for the Altar should not be taken down once it has gone up [on the Altar]. The only difference between the view of Rabban Gamliel and the view of R’ Yehoshua is in regard to blood and libations — concerning which Rabban Gamliel says they should not be taken down, and R’ Yehoshua says they should be taken down. R’ Shimon says: [Whether] the offering is valid and the libations are invalid, [or] the libations are valid and the offering is invalid, even if both are invalid — the offering should not be taken down while the libations should be taken down.

Suggestions