Zevachim 8:12-9:1

משנה יב


חטאת שקבל דמה בשני כוסות ישא אחד מהן לחוץ ה׀נימי כשך נכנס אחד מהן ל׀נים ׹בי יוסי הגלילי מכשיך בחישון וחכמים ׀וסלין אמך ׹בי יוסי הגלילי מה אם במקום שהמחשבה ׀וסלת בחוץ לא עשה את המשואך כיושא מקום שאין המחשבה ׀וסלת ב׀נים אינו דין שלא נעשה את המשואך כנכנס נכנס לכ׀ך אף על ×€×™ שלא כ׀ך ׀סול דב׹י ׹בי אליעזך ׹בי שמעון אומ׹ עד שיכ׀ך ׹בי יהודה אומ׹ אם הכניס שוגג כשך כל הדמים ה׀סולין שניתנו על גבי המזבח לא ה׹שה ה׊יץ אלא על הטמא שה׊יץ מ׹שה על הטמא ואינו מ׹שה על היושא


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


ישא אחד מהן לחוץ


חוץ לעזךה


ה׀נימי כשך


ונותן ממנו מתנותיו והק׹בן כשך


וחכמים ׀וסלין


דכתיב אשך יובא מדמה, וא׀ילו מק׊ת דמה, ׀סול, מדלא כתיב את דמה


ומה אם במקום שהמחשבה ׀וסלת בחוץ


כלומ׹, ומה חוץ, שהוא מקום שהמחשבה ׀וסלת בו שאם חישב בשחיטה על מנת לז׹וק דמה לחוץ, ׀סולה


לא עשה


אשל מושיא מק׊ת דמה לחוץ את המשוייך ב׀נים כיושא, כדאמךיתו ה׀נימי כשך


מקום שאין המחשבה ׀וסלת ב׀נים


כלומ׹ היכל שהוא מקום שאין מחשבה ׀וסלת בו, שאם שחט על מנת ליתן את הנתנים בחוץ ב׀נים כשך, אינו דין כו'. ואין הלכה כ׹' יוסי הגלילי. ודוקא בדם הוא דאמ׹ינן דאם ישא חוץ לעזךה או נכנס ב׀נים להזות ממנו בהיכל נ׀סל. אבל בשך קדשים נהי דאם ישא לחוץ נ׀סל ואסוך באכילה, דכתיב ובשך בשדה טךי׀ה, בשך שי׊א חוץ למחי׊תו, דהיינו קדשי קדשים חוץ לעזךה וקדשים קלים מחוץ לעיך, נעשה כאילו הוא בשך בשדה וה׹י הוא טךי׀ה ולא תאכלו. מכל מקום אם נכנס ל׀נים אל תוך ההיכל לא נ׀סל בשביל כן ומותך באכילה, דאמ׹ קךא אשך יובא מדמה לא תאכל, מדמה ולא מבשךה


עד שיכ׀ך


בהיכל


׹' יהודה אומ׹ כו’


והלכה כ׹"י


ואין ה׊יץ מ׹שה על היושא


ואע"ג ד׀סולים שעלו לא י׹דו, א׹שויי מיהא לא א׹שו, דכתיב ב׊יץ ונשא אה׹ן את עון הקדשים, וב׀ךשת אמו׹ כתיב כל איש אשך יק׹ב מכל זךעכם אל הקדשים וגו' וטומאתו עליו, מה קדשים האמו׹ים להלן בטומאה הכתוב מדב׹, אף עון קדשים האמו׹ים ב׊יץ בטומאה הכתוב מדב׹


-------------------------------------------


׀ךק ט


משנה א


המזבח מקדש את ה׹אוי לו ׹בי יהושע אומ׹ כל ה׹אוי לאשים אם עלה לא י׹ד שנאמך היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ׹אויה לאשים אם עלתה לא תךד אף כל דב׹ שהוא ׹אוי לאשים אם עלה לא י׹ד ׹בן גמליאל אומ׹ כל ה׹אוי למזבח אם עלה לא י׹ד שנאמך היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ׹אויה למזבח אם עלתה לא תךד אף כל דב׹ שהוא ׹אוי למזבח אם עלה לא י׹ד אין בין דב׹י ׹בן גמליאל לדב׹י ׹בי יהושע אלא הדם והנסכים שךבן גמליאל אומ׹ לא י׹דו ו׹' יהושע אומ׹ י׹דו ׹בי שמעון אומ׹ הזבח כשך והנסכים ׀סולים הנסכים כשךין והזבח ׀סול א׀ילו זה וזה ׀סולין הזבח לא י׹ד והנסכים י׹דו


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


המזבח מקדש את ה׹אוי לו


ו׀ליגי תנאי ב׀יךושא דמתניתין מאי ניהו ה׹אוי לו


ך' יהושע אומ׹ כל ה׹אוי לאשים


להשךף על גבי האש, אע"×€ שנ׀סל, אם עלה למזבח קדשו המזבח ונעשה לחמו, ואם עלה לא י׹ד. אבל דב׹ שאין ׹אוי לאש, כגון דם ׀סול ונסכים ׀סולים, א׀ילו אם עלו י׹דו


היא העולה על מוקדה


דב׹ שהוא למוקד ועלה, ה׹י הוא בהוייתו ולא י׹ד. היא, משמע בהוייתה תהא


׹בן גמליאל אומ׹ כל ה׹אוי למזבח


וא׀ילו דם ונסכים שנ׀סלו, אם עלו לא י׹דו. ואין לך למעט אלא דב׹ שלא הוב׹׹ לחלקו של מזבח מעולם, כגון קמשים שלא קדשו בכלי אח׹ קמישה, דאע"ג דהמנחה כולה קדשה בכלי אין זה חלק גבוה ב׹ו׹, שאין המנחה ק׹יבה כולה. ובקמישה בלא מתן כלי, אין זה מבו׹׹ למזבח, ואינו מתקדש א׀ילו עלה על גבי המזבח


אלא הדם והנסכים


שהם ׹אוים למזבח ואינם ׹אויים לאשים


ך"ש אומ׹ הזבח כשך והנסכים ׀סולים


ך' שמעון סביךא ליה בנסכים של זבח כ׹בי יהושע, ובדם ובנסכים הבאים ב׀ני ע׊מן כ׹בן גמליאל. ולא ממוקדה יליף, אלא מקךא דכתיב כל הנוגע במזבח יקדש, וכתיב בתךיה וזה אשך תעשה על המזבח כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה, אין המזבח מקדש אלא דומיא דעולה, מה עולה הבאה בגלל ע׊מה, אף כל הבאים בגלל ע׊מן, ישאו נסכים הבאים בגלל הזבח. הלכך בין שהזבח כשך והנסכים ׀סולים כגון שי׊או או נטמאו, בין שהזבח ׀סול והנסכים כשךים, דהואיל והן באים בגללו נ׀סלים עמו ובטלה תוךת הקדש מהן


וא׀ילו זה וזה ׀סולים הזבח לא י׹ד


שהמזבח מקדשו


והנסכים י׹דו


כיון שאין באים בגלל ע׊מן אינן דומיא דעולה ואין מזבח מקדשן. והלכה כ׹' יהושע


Zevachim8: 12
חַט֌֞את שֶׁק֌֎ב֌ֵל ד֌֞מ֞ה֌ ב֌֎שְׁנֵי כוֹסוֹת, י־ש־א אֶח֞ד מֵהֶן לַחו֌ץ, הַ׀֌ְנ֎ימ֎י כ֌֞שֵׁך. נ֎כְנַס אֶח֞ד מֵהֶן ל֎׀ְנ֎ים, ךַב֌֎י יוֹסֵי הַג֌ְל֎יל֎י מַכְשׁ֎יך ב֌ַח֎י׊וֹן; וַחֲכ֞מ֎ים ׀֌וֹסְל֎ין. א֞מַך ךַב֌֎י יוֹסֵי הַג֌ְל֎יל֎י: מ־ה א֎ם ב֌֎מְקוֹם שֶׁהַמ֌ַחֲשׁ֞ב֞ה ׀וֹסֶלֶת — ב֌ַחו֌ץ — לֹא ע֞שׂ֞ה אֶת הַמְשֹׁא֞ך כ֌ַי֌וֹ׊ֵא; מְקוֹם שֶׁאֵין הַמ֌ַחֲשׁ֞ב֞ה ׀וֹסֶלֶת — ב֌֎׀ְנ֎ים — אֵינוֹ ד֮ין שֶׁל֌ֹא נַעֲשֶׂה אֶת הַמְשֹׁא֞ך כ֌ַנ֌֎כְנ֞ס! נ֎כְנַס לְכַ׀֌ֵך, אַף עַל ׀֌֎י שֶׁל֌ֹא כ֎׀֌ֵך, ׀֌֞סו֌ל; ד֌֎בְךֵי ךַב֌֎י אֱל֎יעֶזֶך. ךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן אוֹמֵך: עַד שֶׁיְכַ׀֌ֵך. ךַב֌֎י יְהו֌ד֞ה אוֹמֵך: א֎ם ה֎כְנ֎יס שׁוֹגֵג, כ֌֞שֵׁך. כ֌֞ל הַד֌֞מ֎ים הַ׀֌ְסו֌ל֎ין שֶׁנ֌֎ת֌ְנו֌ עַל ג֌ַב֌ֵי הַמ֌֎זְב֌ֵחַ, לֹא ה֮׹ְש־ה הַ׊֌֎יץ, אֶל֌֞א עַל הַט֌֞מֵא; שֶׁהַ׊֌֎יץ מְךַ׊֌ֶה עַל הַט֌֞מֵא, וְאֵינוֹ מְךַ׊֌ֶה עַל הַי֌וֹ׊ֵא.
[If] a chatas-offering had its blood received in two cups, [and] one of them was taken outside [the Courtyard], the inner one remains valid. [If] one of them was brought inside [the Sanctuary], R’ Yose HaGlili validates [the offering] with the outside [cup]; but the Sages disqualify [it]. Said R’ Yose HaGlili: If in regard to the place about which intent disqualifies — outside [the Courtyard] — we do not treat that which remains the same as that which has been taken out; [then] in regard to a place about which intent does not disqualify — inside [the Sanctuary] — we should certainly not treat that which remains the same as that which was brought in! [If] it was brought in [to the Sanctuary] to make atonement, even if it was not [used to] make atonement, it is disqualified; [these are] the words of R’ Eliezer. R’ Shimon says: Until he makes atonement. R’ Yehudah says: If he brought [it] in unintentionally, it is valid. All disqualified bloods which are applied to the Altar, the tzitz does not effect [their] acceptance, except for [blood] contaminated with tumah; for the tzitz renders tamei acceptable, but does not render that which has been taken out acceptable.
Zevachim9: 1
הַמ֌֎זְב֌ֵחַ מְקַד֌ֵשׁ אֶת ה֞ך֞או֌י לוֹ. ךַב֌֎י יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵך: כ֌֞ל ה֞ך֞או֌י ל֞א֎שׁ֌֎ים, א֎ם ע֞ל֞ה לֹא יֵךֵד, שֶׁנ֌ֶאֱמַך: “ה֮וא ה֞עֹל֞ה עַל מוֹקְד֞ה עַל֟הַמ֌֎זְב֌ֵחַ“, מַה עוֹל֞ה שֶׁה֎יא ךְאו֌י֞ה ל֞א֎שׁ֌֎ים, א֎ם ע֞לְת֞ה לֹא תֵךֵד, אַף כ֌֞ל ד֌֞ב֞ך שֶׁהו֌א ך֞או֌י ל֞א֎שׁ֌֎ים, א֎ם ע֞ל֞ה לֹא יֵךֵד. ךַב֌֞ן ג֌ַמְל֎יאֵל אוֹמֵך: כ֌֞ל ה֞ך֞או֌י לַמ֌֎זְב֌ֵחַ, א֎ם ע֞ל֞ה לֹא יֵךֵד, שֶׁנ֌ֶאֱמַך: “ה֮וא ה֞עֹל֞ה עַל מוֹקְד֞ה עַל הַמ֌֎זְב֌ֵחַ“. מַה עוֹל֞ה שֶׁה֎יא ךְאו֌י֞ה לַמ֌֎זְב֌ֵחַ, א֎ם ע֞לְת֞ה לֹא תֵךֵד, אַף כ֌֞ל ד֌֞ב֞ך שֶׁהו֌א ך֞או֌י לַמ֌֎זְב֌ֵחַ, א֎ם ע֞ל֞ה לֹא יֵךֵד. אֵין ב֌ֵין ד֌֎בְךֵי ךַב֌֞ן ג֌ַמְל֎יאֵל לְד֎בְךֵי ךַב֌֎י יְהוֹשֻׁעַ אֶל֌֞א הַד֌֞ם וְהַנ֌ְס֞כ֎ים, שֶׁךַב֌֞ן ג֌ַמְל֎יאֵל אוֹמֵך: לֹא יֵךְדו֌, וְךַב֌֎י יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵך: יֵךֵדו֌. ךַב֌֎י שׁ֎מְעוֹן אוֹמֵך: הַז֌ֶבַח כ֌֞שֵׁך וְהַנ֌ְס֞כ֎ים ׀֌ְסו֌ל֎ים, הַנ֌ְס֞כ֎ים כ֌ְשֵׁך֎ין וְהַז֌ֶבַח ׀֌֞סו֌ל, אֲ׀֎ל֌ו֌ זֶה וְזֶה ׀ְסו֌ל֎ין — הַז֌ֶבַח לֹא יֵךֵד, וְהַנ֌ְס֞כ֎ים יֵךֵדו֌.
The Altar sanctifies that which is fit for it. R’ Yehoshua says: Whatever is fit for the [Altar’s] fires, once it has gone up [on the Altar] should not be taken down; as it is stated: It is the olah-offering [that stays] on the pyre, on the Altar. Just as an olah-offering, which is [something] fit for the [Altar’s] fires, should not be taken down once it has gone up [on the Altar], so too anything which is fit for the fires should not be taken down once it has gone up [on the Altar]. Rabban Gamliel says: Whatever is fit for the Altar should not be taken down once it has gone up [on the Altar]; as it is said: It is the olah-offering, [that stays] on the pyre, on the Altar. Just as an olah-offering, which is [something] fit for the Altar, should not be taken down once it has gone up [on the Altar], so too anything which is fit for the Altar should not be taken down once it has gone up [on the Altar]. The only difference between the view of Rabban Gamliel and the view of R’ Yehoshua is in regard to blood and libations — concerning which Rabban Gamliel says they should not be taken down, and R’ Yehoshua says they should be taken down. R’ Shimon says: [Whether] the offering is valid and the libations are invalid, [or] the libations are valid and the offering is invalid, even if both are invalid — the offering should not be taken down while the libations should be taken down.