Brachos 2:2-3 - Mishna Yomit

מסכת ברכות פרק ב

משנה ב
אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע ובין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק א"ר יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום

ר' עובדיה מברטנורא

בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק
דכתיב וה' אלהים אמת, הלכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת. וכן הלכה

והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה
דכתיב בה ולמדתם אותם את בניכם, ותלמוד תורה נוהג בין ביום ובין בלילה

ויאמר אינו נוהג אלא ביום
דאית ביה פ' ציצית שאינה נוהגת בלילה, דכתיב וראיתם אותו

---------------------------------------------------

משנה ג
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא ר' יהודה אומר לא יצא הקורא למפרע לא יצא קרא וטעה יחזור למקום שטעה

ר' עובדיה מברטנורא

רבי יוסי אומר לא יצא
דכתיב שמע השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ותנא קמא סבר שמע בכל לשון שאתה שומע. והלכתא כת"ק

ולא דקדק באותיותיה
להוציאן בשפתיו יפה, בב' תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה הראשונה נגמרת, כגון על לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, אם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידם נמצא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת

רבי יוסי אומר יצא
והלכה כר' יוסי. מיהו לכתחלה צריך לדקדק באותיותיה, וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, וצריך להתיז זיי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר, שהרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס

הקורא למפרע
הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה

לא יצא
דכתיב והיו הדברים בהוייתן יהיו כלומר כמו שהן סדורין בתורה. ומיהו אם הקדים פרשת ויאמר לפרשת והיה אם שמוע ופרשת והיה אם שמוע לשמע נראה דאין זה חשוב למפרע ויצא, שהרי אינן סדורות כן זו לאחר זו בתורה

יחזור למקום שטעה
אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה פרק יחזור חוזר להפסק ראשון שהוא והיה אם שמוע והרמב"ם אומר שהוא ואהבת את ה', ואם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו פרק פסק חוזר לראש אותו הפרק היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע, ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך

Berachos2: 3

הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ — יָצָא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ — לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה.

[If] one recites the Shema and does not make [it] audible to his ears, he has discharged [his obligation]. R’ Yose says: He has not discharged [his obligation]. [If] he recited [the Shema] but was not meticulous in [enunciating] its letters, R’ Yose says: He has discharged [his obligation]. R’ Yehudah says: He has not discharged [his obligation]. [If] one recites [the Shema] out of sequence, he has not discharged [his obligation]. [If] one recited [the Shema] and erred, he must return to the place where he erred.

Berachos2: 2

אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים: בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִ,,שְׁמַע“, וּבֵין ,,שְׁמַע“ לִ,,וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ“, בֵּין ,,וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ“ לְ,,וַיֹּאמֶר“, בֵּין ,,וַיֹּאמֶר“ לֶ,,אֱמֶת וְיַצִּיב“. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין ,,וַיֹּאמֶר“ לֶ,,אֱמֶת וְיַצִּיב“ לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה ,,שְׁמַע“ לִ,,וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ“? אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. ,,וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ“ לְ,,וַיֹּאמֶר“? שֶׁ,,וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ“ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה; ,,וַיֹּאמֶר“ אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם

These are between the sections [of the Shema and its blessings]: Between the first blessing and the second [blessing]; between the second [blessing] and [the passage of] ‘‘Shema’’ (Deuteronomy 6:4-9); and between ‘‘Shema’’ and [the passage of] ‘‘Vehayah im shamoa’’ (Deuteronomy 11:13-21); between ‘‘Vehayah im shamoa’’ and [the passage of] ‘‘Vayomer’’ (Numbers 15:37-41); between ‘‘Vayomer’’ and [the blessing of] ‘‘Emes Veyatziv.’’ R’ Yehudah says: Between ‘‘Vayomer’’ and ‘‘Emes Veyatziv’’ one may not in-terrupt. R’ Yehoshua ben Korchah said: Why does [the passage of] ‘‘Shema’’ precede [the passage of] ‘‘Vehayah im shamoa’’? Only so one will first accept upon himself the yoke of Heaven’s sovereignty, and afterward accept upon himself the yoke of [the] command-ments. And [why does] ‘‘Vehayah im shamoa’’ [precede the passage of] ‘‘Vayomer’’? Be-cause ‘‘Vehayah im shamoa’’ applies by day and by night, [whereas] ‘‘Vayomer’’ applies only by day.

Suggestions