מסכת ברכות פרק ב
משנה ב אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע ובין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק א"ר יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום
ר' עובדיה מברטנורא
בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק דכתיב וה' אלהים אמת, הלכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת. וכן הלכה
והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה דכתיב בה ולמדתם אותם את בניכם, ותלמוד תורה נוהג בין ביום ובין בלילה
ויאמר אינו נוהג אלא ביום דאית ביה פ' ציצית שאינה נוהגת בלילה, דכתיב וראיתם אותו
---------------------------------------------------
משנה ג הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא ר' יהודה אומר לא יצא הקורא למפרע לא יצא קרא וטעה יחזור למקום שטעה
ר' עובדיה מברטנורא
רבי יוסי אומר לא יצא דכתיב שמע השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ותנא קמא סבר שמע בכל לשון שאתה שומע. והלכתא כת"ק
ולא דקדק באותיותיה להוציאן בשפתיו יפה, בב' תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה הראשונה נגמרת, כגון על לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, אם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידם נמצא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת
רבי יוסי אומר יצא והלכה כר' יוסי. מיהו לכתחלה צריך לדקדק באותיותיה, וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, וצריך להתיז זיי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר, שהרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס
הקורא למפרע הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה
לא יצא דכתיב והיו הדברים בהוייתן יהיו כלומר כמו שהן סדורין בתורה. ומיהו אם הקדים פרשת ויאמר לפרשת והיה אם שמוע ופרשת והיה אם שמוע לשמע נראה דאין זה חשוב למפרע ויצא, שהרי אינן סדורות כן זו לאחר זו בתורה
יחזור למקום שטעה אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה פרק יחזור חוזר להפסק ראשון שהוא והיה אם שמוע והרמב"ם אומר שהוא ואהבת את ה', ואם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו פרק פסק חוזר לראש אותו הפרק היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע, ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך