משנה ד
כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה והתבואה והקטניות בכלל הזה
ר' עובדיה מברטנורא
כל דבר שהוא אוכל למעוטי ספיחי סטים, שאע"פ שהן אוכל על ידי הדחק לאו אוכל מקרו ואין חייבין בפאה, דכתיב ובקצרכם, ואין קצירה אלא בדבר הראוי לאכילה
ונשמר למעוטי הפקר שאין לו שומרים שאינו חייב בפאה, דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם, פרט להפקר שכבר נעזב
וגידוליו מן הארץ למעוטי כמהין ופטריות, שאין להם שורש בארץ וגדוליהם מן האויר, שאין חייבין בפאה דכתיב קציר ארצכם
ולקיטתו כאחד למעוטי תאנה וכיוצא בה, מן האילנות שנלקטים הפירות שמתבשלים בהם ראשון ראשון, דכתיב קציר משמע דבר הנקצר הרבה ביחד
ומכניסו לקיום למעוטי ירק שאינו מתקיים אלא מתעפש מיד, דכתיב פאת שדך בקצרך ואין הירק נקצר
והתבואה והקטניות תבואה מחמשת המינים, חטה ושעורה וכוסמת שבולת שועל ושיפון קטניות פולין ואפונים ועדשים ודומיהן
בכלל הזה להתחייב בפאה כשישלמו בהם כל התנאים הללו
------------------------------ משנה ה
ובאילן האוג והחרובין והאגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזיתים והתמרים חייבין בפאה
ר' עובדיה מברטנורא
האוג אילן שהפרי שלו אדום, וקורין לו בלע"ז קורנ"י אולי"ס. ורמב"ם פירש שהוא צמח שמעבדים בו העורות וקורין לו בערבי סומא"ק, והאשכלות שלו ראויין לאכילה. ולאו דוקא אלו שמנה התנא חייבים בפאה ולא מיני אילנות אחרים, אלא אלו ודומיהן קאמר