Peah 1:6-2:1 - Mishna Yomit

משנה ו

ולעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח ומאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח דברי ר"ע כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהם עד שימרח המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר

ר' עובדיה מברטנורא

לעולם הוא נותן משום פאה
מי שלא הניח פאה בשדה במחובר חייב להפריש מן התלוש, והפאה שמפריש מן התלוש ונותן לעניים פטורה מן המעשרות

עד שימרח
שיעשה כרי וצבור של תבואה, אבל אם בא להפריש פאה אחר המירוח צריך שיפריש התרומה והמעשרות תחלה ואחר כך יטול הפאה, שאין פטור מן המעשרות אלא הפאה שנטלה קודם המרוח

ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות
המפקיר תבואתו ובא אחר וזכה בה, אין הזוכה בה חייב במעשרות דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא הפקר שידך וידו שוין, אבל המפקיר תבואתו לאחר המרוח אין ההפקר ההוא פוטר מן המעשר

ומאכיל לבהמה וכו
ואפילו הוא עצמו מותר לאכול אכילת עראי קודם מירוח, אבל הבהמה אוכלת אפילו אכילת קבע

נוטל מן הגורן וזורע וכו
דמן התורה הזורע פטור מן המעשר אפילו לאחר מרוח דכתיב עשר תעשר ואכלת וזורע לא קרינן ביה ואכלת, מיהו מדרבנן חייב. ס"ל לר"ע דקודם מרוח פטור מן המעשר אפילו מדרבנן. ואין הלכה כר"ע

שלקחו את הגורן
שקנו תבואה מן הגורן, וקנסו חכמים שיהיו חייבים להפריש תרומות ומעשרות ולתת אותם לכהנים ולוים אחרים כדי שלא יהיו קופצים לקנות תבואה או יין לגתות ולגרנות. ואם קנו קודם מרוח, שעדיין לא הוקבעה תבואה זו למעשר, המעשרות שלהם

המקדיש ופודה
המקדיש גרנו ופדאו מיד הגזבר, והוא גדיש או קמה שלא הוקבע למעשר כשהיה ביד ההקדש, חייב הפודה להוציא ממנו המעשרות. אבל אם נתמרח הגורן ביד הגזבר הואיל ובשעה שהיה ראוי שיוקבע למעשר דהיינו בזמן המרוח היתה ביד הקדש, אין הפודה חייב להוציא ממנו מעשרות שההקדש פטור מן המעשרות

---------------------------
פרק ב

משנה א

ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים והבור והניר וזרע אחר והקוצר לשחת מפסיק דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש

ר' עובדיה מברטנורא

אלו מפסיקין
בין שדה לשדה ויהיו נחשבים כשתי שדות, לענין שאם הניח פאה באחת מהן על חברתה לא עלתה לו לפאה, דכתיב פאת שדך שלא יניח פאה משדה לחברתה

הנחל
נהר

והשלולית
אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה שאמות אחרות של מים שותות ממנה

ודרך היחיד
ד' אמות

ודרך הרבים
שש עשרה אמה, ומשום סיפא נקט לה דבעי למתני סיפא שכל אלו אין מפסיקין באילן, וקמ"ל דאפילו דרך הרבים שהיא רחבה ט"ז אמה אינה מפסקת באילן

שביל הרבים ושביל היחיד
שביל זוטר טובא דשקיל כרעא ומנח כרעא. ואשמעינן דאפילו שביל דרבים אם הוא קבוע לימות החמה ולימות הגשמים, כלומר שמהלכין בו אפילו בזמן שהשדות זרועות בימות הגשמים מפסיק בין השדות הזרועות ואי לא לא מפסיק

הבור
שדה שאינה זרועה. והאדמה לא תשם מתרגמינן וארעא לא תבור

והניר
חרישה. כמו נירו לכם ניר

וזרע אחר
כגון ששתי השדות זרועים חטים וביניהם קרקע זרוע מין אחר. ושיעור רוחב הבור והניר וזרע אחר כדי שלשה תלמים של מענית המחרישה

והקוצר לשחת מפסיק
דקסבר כל לשחת לאו קצירה היא, דלא חשבינן לה אתחלתא דקצירה. שחת תבואה שלא הביאה שליש, וקוצרים אותה להאכיל לבהמות. ואין הלכה כרבי מאיר

Peah1: 6

לְעוֹלָם הוּא נוֹתֵן מִשּׁוּם פֵּאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְנוֹתֵן מִשּׁוּם הֶפְקֵר וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה, וְלַחַיָּה, וְלָעוֹפוֹת, וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. וְנוֹטֵל מִן הַגֹּרֶן וְזוֹרֵעַ וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת עַד שֶׁיְּמָרֵחַ; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. כֹּהֵן וְלֵוִי שֶׁלָּקְחוּ אֶת הַגֹּרֶן, הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁלָּהֶם עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. הַמַּקְדִּישׁ וּפוֹדֶה, חַיָּב בְּמַעַשְׂרוֹת עַד שֶׁיְּמָרֵחַ הַגִּזְבָּר.

He must always give as peah and it is exempt from tithes until he stacks. And one may give away [produce] as hefker and it is exempt from tithes until he stacks. And he may feed to an animal, to a beast, or to birds, and it is exempt from tithes until he stacks. And he may take from the threshing floor and plant and it is exempt from tithes until he stacks; these are the words of R' Akiva. [If] a Kohen or a Levi bought from the threshing floor, the tithes belong to them until it is stacked. [If] one consecrates and redeems, he is obligated in tithes until the [Temple] clerk stacks.

Peah2: 1

וְאֵלּוּ מַפְסִיקִין לַפֵּאָה: הַנַּחַל, וְהַשְּׁלוּלִית, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הָרַבִּים וּשְׁבִיל הַיָּחִיד הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהַבּוּר, וְהַנִּיר, וְזֶרַע אַחֵר. וְהַקּוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מַפְסִיק, אֶלָּא אִם כֵּן חָרַשׁ.

The [following] divide [a field] for peah: a river, a canal, a private road and a public road, a public path or a private path that is in constant use during the hot season and the rainy season, fallow land, plowed land, and a different species. [If] one harvests premature grain, he creates a division; [these are] the words of R' Meir. But the Sages say: It does not divide, unless he plowed.

Suggestions