משנה ח


מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי זה יטול היו ממושכנים לבעל חובו או לכתובת אשתו הרי זה יטול אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו


ר' עובדיה מברטנורא


מאתים זוז
קים להו לרבנן שאלו מספיקים לשנה אחת לכסות ולמזונות


או לכתובת אשתו
ואפילו היא יושבת תחתיו


ואת כלי תשמישו
כלים יפים שמשתמש בהם בשבתות וברגלים. והני מילי כשבא ליטול לקט שכחה ופאה ואינו נוטל מקופה של צדקה שמתפרנס בצנעה ואינו נוטל ממה שביד גבאי, אבל אם נוטל מקופה של צדקה אז אין מניחין אותו ליטול אפילו לקט שכחה ופאה עד שימכור כלי תשמישו


------------------------
משנה ט


מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו וכן דיין שדן דין אמת לאמתו וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם שנא' צדק צדק תרדוף וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים וגו


ר' עובדיה מברטנורא


מי שיש לו חמשים זוז וכו
דחמשין דעבדין טבין כמאתים דלא עבדין


וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל וכו
כגון שדוחק עצמו במלאכה ומסתפק במעשה ידיו כדי שלא יתפרנס מאחרים. אבל אם אין מעשה ידיו מספיקין לו ומסגף עצמו בחיי צער קרובין למיתה על זה אמרו כל הצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור לרחם עליו על נפשיה לא חייס כל שכן על אחרים


סליק מסכת פאה


Peah8: 9
מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל וְנוֹטֵל — אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל — אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ; וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ,,בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּייָ וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ”. וְכֵן דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר, וְלֹא סוּמָא, וְלֹא פִסֵּחַ, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם — אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאַחַד מֵהֶם; שֶׁנֶּאֱמַר: ,,צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף”. וְכָל דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין — אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁעֵינָיו כָּהוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ,,וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וְגוֹ' ”.
[If] a person has fifty zuz and trades with them, he may not take.  Whoever does not need to take, and takes, will not depart from the world until he becomes dependent on people.  And whoever needs to take but does not take will not die of old age until he supports others from his own; and about him Scripture says: Blessed is the man who trusts in HASHEM and for whom HASHEM is his trust (Jeremiah 17:7). And similarly with a judge who delivers a true judgment according to its truth. And anyone who is neither lame, nor blind, nor crippled, but makes himself out like one of these, will not die of old age until he becomes like one of these; as it is said: Justice, justice shall you pursue (Deut. 16:20). And any judge who takes a bribe and perverts judgment will not die of old age until his eyes grow dim, as it is said: You shall not take a bribe, for a bribe blinds those with sight, etc. (Exodus 23:8).
Peah8: 8
מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז — לֹא יִטֹּל לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה, וּמַעְשַׂר עָנִי. הָיוּ לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דִּינָר, אֲפִלּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְּאַחַת — הֲרֵי זֶה יִטֹּל. הָיוּ מְמֻשְׁכָּנִין לְבַעַל חוֹבוֹ אוֹ לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ — הֲרֵי זֶה יִטֹּל. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ.
[If] a person has two hundred zuz, he may not take leket, shich'chah, peah, or maasar ani. [If] he had two hundred minus a dinar, even [if] one thousand give him all at once —- he may take. [If] they were pledged as security to his creditor or to his wife's kesubah, he may take.  We do not obligate him to sell his house or his household utensils.