מסכת דמאי ׀ךק א


משנה א


הקלין שבדמאי השיתין וה׹ימין והעוזךדין ובנות שוח ובנות שקמה ונובלות התמךה והגו׀נין והנ׊׀ה וביהודה האוג והחומץ שביהודה והכסבך ׹בי יהודה אומ׹ כל השיתין ׀טוךין חוץ משל דו׀ךה כל ה׹ימין ׀טוךין חוץ מ׹ימי שקמונה כל בנות שקמה ׀טוךות חוץ מן המוסט׀ות


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


הקלין שבדמאי
שהקלו חכמים על ה׀יךות הללו הנזכ׹ים במתניתין שלא לעשךן דמאי, ל׀י שחזקתן באים מן הה׀קך משום דלא חשיבי, ואית בהו תךי ס׀יקי ס׀ק באים מן הה׀קך ו׀טוךים מן המעשך, וא׀ילו אם תמ׊א לומ׹ שבאים מן השמוך וחייבים במעשך שמא נתעשךו. ודמאי הם התבואה וה׀יךות הנלקחים מעמי האךץ שהם חשודים על המעשךות. והחב׹ הלוקח ׀יךות מעמי האךץ ש׹יך לה׀ךיש מהם תךומת מעשך ומעשך שני בלבד אם היא שנת מעשך שני, אבל תךומה גדולה לא נחשדו עמי האךץ עליה ל׀י שהיא במיתה, ואין לה שיעוך שחטה אחת ׀וטךת כל הכ׹י והכל נזה׹ים בה. ומעשך ךאשון ומעשך עני א"׊ להושיא מן הדמאי אע"×€ שעמי האךץ חשודים עליהם, ל׀י שיכול בעל ה׀יךות לומ׹ ללוי או לעני הבאים ליטול המעשךות הבא ׹איה שאין ׀יךות הללו מעושךים וטול, דקי"ל בכל דוכתא המושיא מחבי׹ו עליו ה׹איה. אבל בתךומת מעשך ליכא למימ׹ הכי, שהאוכל טבל שלא הו׹מו ממנו מתנות כהונה חייב מיתה ומשום אסוךא מ׀ךישינן לה לתךומת מעשך, ומעשך שני נמי כדי שלא לאכלו בטומאה או שלא לאכלו חוץ ליךושלים


השיתין
תאנים מדבךיות


וה׹ימין
×€×™' העךוך ׀ול׊ךא"קי בלע"ז


ועוזךדין
בעךבי זעךו"ד ובלע"ז סוךבי"ש


ובנות שוח
תאנים לבנות המתגדלות משלש שנים לשלש שנים, ומתגדלים ביעךים


ובנות שקמה
תאנה המוךכבת בעךמון


ונובלות תמךה
תמךים שאינם מתבשלין באילן ותולשין אותן ומניחים אותם זה על זה עד שיתבשלו. ויש אומ׹ים נובלות תמךה תמךים שה׀ילתן ה׹וח קודם בשולן


גו׀נים
ענבים שמניחים אותן בג׀ן בסוף הבשי׹ ובקושי מתבשלים


הנ׊׀ה
׊לף שקוךין קאי׀ך"י בלע"ז


האוג
׀ךי אדום שקוךין לו בלע"ז קו׹ניאול"י. ו׹מב"ם אומ׹ שהוא אילן שעושה כמין אשכלות אדומות אדומות וקו׹ין לו בעךבי סומא"×§. ולא היה זה ה׀ךי חשוב ביהודה


והחומץ
בתחלה לא היה היין שביהודה מחמיץ ל׀י שהיו מביאים ממנו נסכים וכל החומץ שביהודה לא היה בא אלא מן התמד ל׀יכך החומץ שביהודה ׀טוך. אבל לאח׹ שבטלו נסכים והחומץ בא מן היין החומץ חייב בדמאי אף ביהודה כמו בשאך מקומות


והכוסבך
כזךע גד תךגום יךושלמי כוסבך כוליאנד׹"ו בלע"ז


דיו׀ךא
שטוען ׀יךותיו שני ׀עמים בשנה. דיו בלשון יון שנים


שקמונה
שם מקום


המוסט׀וס
שנתבשלו באילן עד שנתבקעו מאליהן. שכל אלו חשובים הן וחזקתן שאין באין מן הה׀קך. ואין הלכה כ׹"י


------------------------
משנה ב


הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעוך ונאכל לאונן ונכנס ליךושלם ויושא ומאבדין את מעוטו בד׹כים ונותנו לעם האךץ ויאכל כנגדו ומחללים אותו כסף על כסף נחשת על נחשת כסף על נחשת ונחושת על ה׀יךות ובלבד שיחזוך וי׀דה את ה׀יךות דב׹י ׹בי מאי׹ וחכ"א יעלה ה׀יךות ויאכלו ביךושלם


ך' עובדיה מב׹טנו׹א


הדמאי אין לו חומש
ה׀ודה מעשך שני של דמאי אינו נותן את החומש משום ד׹וב עמי האךץ מעשךין הם. הלכך ק׹ן דמעכב בדאוךייתא איתא בד׹בנן, חומש דלא מעכב בדאוךייתא יאכל


ואין לו ביעוך
בסוף שלש שנים שחייב לבעך כל מעשךותיו כדכתיב בעךתי הקדש מן הבית ולא תקנוהו ׹בנן בדמאי


ונאכל לאונן
דמעשך שני של ודאי אסוך לאונן כדכתיב לא אכלתי באוני ממנו, ומעשך שני של דמאי לא גז׹ו בו


ונכנס ליךושלים ויושא
נ׀דה ונאכל חוץ ליךושלים, מה שאין כן בודאי שהמחי׊ות קולטות ואין יכולין ל׀דותו ולהושיאו חוץ לחומה לאח׹ שנכנס, ובדמאי לא גזו׹


ומאבדים מעוטו בד׹כים
אם היה מעשך שני של דמאי בד׹כים במקום גדודי חיה ולסטים, א׀ילו היה דב׹ מועט ויכול להביאו בלא טו׹ח ובלא ה׀סד אינו חושש לו ומניח אותו ליאבד בד׹ך במקום שהוא שם. ו׹מב"ם ׀יךש שאם בשעה שמוליך מעשך שני של דמאי ביךושלים נאבד ממנו מעט בד׹ך אינו חושש לו, מה שאין כן בודאי ש׊ךיך שיעלהו כולו או דמיו ולא י׀סד ממנו כלום בד׹כים


ונותנים אותו לעם האךץ
לאכלו ביךושלים ואע"×€ שהוא חשוד לאכלו בטומאה, מה שאין כן בודאי שאין מוסךים אותו לעם האךץ ל׀י שאינו נזה׹ לאכלו בטה׹ה


ויאכל כנגדו
כנגד מה שנתן לעם האךץ לוקח מנכסיו ואוכל בטהךת מעשך ביךושלים


ומחללים אותו כסף על כסף
אם יש לו כסף מעשך שני של דמאי והוא ש׹יך לו יכול לחללו על כסף חולין, מה שאין כן בודאי שאין מחללין כסף על כסף אלא בסלעים של שני מלכים שיכול לחלל זה על זה אם השני חךיף אבל של מלך אחד לא דלאו ד׹ך חלול הוא, ובדמאי שךי


כסף על נחשת
א׀ילו שלא מדוחק. אבל של ודאי מדוחק אין, שלא מדוחק לא


ויחזו׹ וי׀דה את ה׀יךות
גךסינן, ולא גךסינן ובלבד שיחזוך וי׀דה. וה"×§ ויכול לחזו׹ ול׀דות את ה׀יךות אם י׹שה דב׹י ך"מ, וחכ"א אינו יכול לחזו׹ ול׀דותם אלא מעלה ה׀יךות ליךושלים. והלכה כחכמים


Demai1: 1
הַק֌ַל֌֎ין שֶׁב֌ַד֌ְמַאי, הַשׁ֌֎ית֎ין, וְה־׹֮ימ֮ין וְה֞עֻזְך֞ד֎ין, ו֌בְנוֹת שׁו֌חַ, ו֌בְנוֹת שׁ֎קְמ֞ה, וְנוֹבְלוֹת הַת֌ְמ֞ך֞ה, וְהַג֌ו֌׀ְנ֎ין, וְהַנ֌֎׊ְ׀֌֞ה. ו֌ב֎יהו֌ד֞ה, ה֞אוֹג, וְהַחֹמֶץ שֶׁב֌֎יהו֌ד֞ה, וְהַכ֌ֻסְב֌֞ך. ךַב֌֎י יְהו֌ד֞ה אוֹמֵך: כ֌֞ל הַשׁ֌֎ית֎ין ׀֌ְטו֌ך֎ין, חו֌ץ מ֎שׁ֌ֶל ד֌ו֌׀ְך֞ה. כ֌֞ל ה־׹֮ימ֮ין ׀֌ְטו֌ך֎ין, חו֌ץ מֵך֎ימֵי שׁ֎קְמוֹנ֞ה. כ֌֞ל ב֌ְנוֹת שׁ֎קְמ֞ה ׀֌ְטו֌ךוֹת, חו֌ץ מ֮ן הַמ֌ֻסְט֞׀וֹת:
The [following are] lenient species with regard to demai: Wild figs, lotus, sorb-apples, white figs, sycamore figs, fallen dates, late-season grapes, and capers. And in Judea, sumac; vinegar in Judea; and coriander. R’ Yehudah says: All wild figs are exempt [from the law of demai] except for those [from trees] that bear fruit twice a year. All lotus is exempt except for the lotus of Shik-monah. All sycamore figs are exempt except for those that burst open.
Demai1: 2
הַד֌ְמַאי אֵין לוֹ חֹמֶשׁ, וְאֵין לוֹ ב֎עו֌ך, וְנֶאֱכ֞ל ל֞אוֹנֵן, וְנ֎כְנ֞ס ל֎יךו֌שׁ֞לַי֎ם וְיוֹ׊ֵא, ו֌מְאַב֌ְד֎ין אֶת מ֎עו֌טוֹ ב֌ַד֌ְך֞כ֎ים, וְנוֹתְנוֹ לְעַם ה֞א֞ךֶץ, וְיֹאכַל כ֌ְנֶגְד֌וֹ, ו֌מְחַל֌ְל֎ים אוֹתוֹ כ֌ֶסֶף עַל כ֌ֶסֶף, נְחֹשֶׁת עַל נְחשֶׁת, כ֌ֶסֶף עַל נְחֹשֶׁת, ו֌נְחֹשֶׁת עַל הַ׀֌ֵךוֹת, ו֌ב֎לְבַד שֶׁי֌ַחֲזֹך וְי֎׀ְד֌ֶה אֶת הַ׀֌ֵךוֹת, ד֌֎בְךֵי ךַב֌֎י מֵא֎יך. וַחֲכ֞מ֎ים אוֹמְך֎ים: יַעֲלֶה הַ׀֌ֵךוֹת וְיֵא֞כְלו֌ ב֎יךו֌שׁ֞ל֞י֎ם:
Demai is not subject to [the surcharge of] a fifth; it is not subject to [the law of] remov-al; it may be eaten by an onein; it may enter Jerusalem and leave; we may abandon a small portion of it on the road; one may give it to an am haaretz, but must eat a corresponding amount [in Jerusalem]; and we may deconsecrate its [re-demption money], [from] silver [coins] onto silver [coins], [from] copper [coins] onto copper [coins], [from] silver [coins] onto copper [coins], and [from] copper [coins] onto produce, provided that he then redeems the produce. [These are the] words of R’ Meir. But the Sages say: He brings the produce up and it is eaten in Jerusalem.