Demai 2:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח ואינו מתארח אצל עם הארץ ולא מארחו אצלו בכסותו ר' יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק ולא יהא מטמא למתים ומשמש בבית המדרש אמרו לו לא באו אלו לכלל

ר' עובדיה מברטנורא

להיות חבר
לענין טהרות דהיינו פרוש ויהיו בגדיו ומשקים שלו טהורים. ואפילו תלמיד חכם אינו נאמן לענין טהרות עד שיקבל עליו דברי חברות, אלא א"כ היה זקן ויושב בישיבה. והמקבל עליו דברי חברות צריך להרגיל עצמו שלשים יום ואח"כ יהיו בגדיו ומשקים שלו טהורים. ואין קבלת דברי חברות בפחות משלשה חברים, אלא א"כ היה המקבל תלמיד חכם שאין צריך בפני שלשה, ולא עוד אלא שאחרים מקבלים לפניו

לח ויבש
דאין מוסרים טהרות לעם הארץ, שאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל

ואין לוקח ממנו לח
אבל יבש לוקח ממנו שלא הוכשר לקבל טומאה כל זמן שלא בא עליו משקה. ונאמן עם הארץ לומר הפירות הללו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו אבל לא נטמאו

ולא יתארח אצל עם הארץ
שלא יטמא ויבא ויטמא טהרות

ולא מארחו
לעם הארץ

אצלו בכסותו
דכסות עם הארץ טומאתו חמורה מטומאת עם הארץ עצמו דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה ובגדי עם הארץ מדרס לפרושים. אי נמי לכך אמרו לא מארחו אצלו בכסותו דממגע עצמו יכול ליזהר טפי ממגע כסותו

אף לא יגדל בהמה דקה
שאסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל שלא ירעו בשדות אחרים

ולא יהא פרוץ בנדרים
שסופו לבא לידי חלול

ולא יהא פרוץ בשחוק
דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה

ומשמש
תלמידי חכמים בבית המדרש

לא באו אלו לכלל
דאין ענינם נוגע לטהרות. ואין הלכה כר"י

---------------------------
משנה ד

הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה החנונים אינן רשאין למכור את הדמאי כל המשפיעין במדה גסה רשאין למכור את הדמאי אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה

ר' עובדיה מברטנורא

הנחתומים
נחתום חבר שלקח תבואה מעם הארץ שהיא דמאי לא חייבו אותו חכמים להפריש

אלא כדי תרומת מעשר
שהיא אחד ממאה אבל לא מעשר שני, מתוך ששוטרי המלך ונוגשיו חובטים אותם בכל שעה ואומרים להם מכרו בזול לא הטריחו עליהם חכמים במעשר שני שטרחו מרובה שצריך לאכלו בירושלים. ודוקא כשמוכר לחבר שהלוקח יפריש מעשר שני, אבל אם מוכר לעם הארץ חייב להפריש מעשר שני קודם שימכור

החנונים
שמוכרים מעט מעט בחנות, אינן רשאין למכור את הדמאי, הואיל והן משתכרים הרבה עליהם מוטל לתקן. אי נמי מפני שרגילין למכור לתינוקות שלא יאכלו התנוקות דבר שאינו מתוקן

כל המשפיעים
שמוכרים בשפע הרבה ביחד

במדה גסה
לקמן מפרש כמה היא מדה גסה

רשאין למכור את הדמאי
דרך המוכרים הרבה ביחד להוסיף על המדה ולכך נקראו משפיעים שעושין מדה גדושה ומוסיפים על המדות. ומשום הכי לא הטילו עליהם להפריש את הדמאי אלא על הלוקח מהם

סיטונות
הם הסוחרים הגדולים הקונים תבואה מבעלי התבואה ומוכרים אותה לחנונים במדה גסה

Demai2: 3

הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, וְלֹא יְהֵא פָרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים, וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמְרוּ לוֹ: לֹא בָאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל:

One who accepts upon himself to be a chaver does not sell to an am haaretz wet or dry [food], does not buy from him wet [food], is not hosted by an am haaretz, and does not host him in his clothes. R’ Yehudah says: Also, he should not raise small domesticated animals, he should not overindulge in vows and frivolity, he should not render himself tamei [through contact] with dead bodies, and he should serve in the House of Study. They said to him: These things are not included.

Demai2: 4

הַנַּחְתּוֹמִים לֹא חִיְּבוּ אוֹתָם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. הַחֶנְוָנִים אֵינָן רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, רַשָּׁאִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי. אֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה:

[Regarding] bakers, the Sages required them to separate only [a quantity] sufficient for terumas maaser and challah. Shopkeepers are not permitted to sell demai. All who sell with a large measure are permitted to sell demai. These are those who sell with a large measure: [those] such as grain wholesalers and sellers of grain.

Suggestions