משנה ה
רבי מאיר אומר את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה טפלה גסה לדקה איזו היא מדה גסה ביבש שלשת קבין ובלח דינר ר' יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור
ר' עובדיה מברטנורא
את שדרכו להמדד בדקה ומדדו בגסה גרסינן
טפילה דקה לגסה ופטור כשהוא מוכר בגסה, ולא אמרינן כיון דדרכו למוד בדקה חייב אף כשמודד בגסה
ובלח דינר מדה שיש בה מה שהוא שוה דינר. לפי שלא היתה מדה ידועה ללח שהשער משתנה תמיד לכך שיערו בדמים
אכסרה לא במדה ולא במשקל אלא לפי האומד, פטור דהוי כמוכר בגסה. ואין הלכה כר' יוסי
-------------------------------------- פרק ג
משנה א
מאכילין את העניים דמאי ואת האכסני' דמאי רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי גבאי צדקה בית שמאי אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר ואת שאינו מעושר למעשר נמצאו כל האדם אוכלין מתוקן וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן
ר' עובדיה מברטנורא
מאכילין את העניים דמאי אפילו הן חברים וצריך להודיען והרוצה לעשרן יעשרן
ואת האכסניא חיל של מלך ישראל העובר ממקום למקום ומוטל על בני המקום לפרנסם, מאכילין אותם דמאי. בזמן שהיא עוברת אבל לנו שם בלילה חייבין לתקן
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי עניים היו. ואין הלכה כר"ג דכיון דחייב במזונותיהן נמצא פורע את חובו בדמאי
ואת שאינו מעושר למעשר ונותנין לו ביותר מכדי מעשרותיו ונמצאו כל האדם אוכלים מתוקן. וב"ש לטעמייהו דאמרי אין מאכילין את העניים דמאי
והרוצה לתקן יתקן שלא הותר הדמאי לעניים אלא כשאוכלין אכילה אחת אצל בעל הבית אבל הפירות שיבואו לידם חייבים הם לעשרן דמאי. דיקא נמי דקתני מאכילין את העניים דמאי ולא תני העניים אוכלין דמאי. כ"כ הרמב"ם