Demai 4:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אוכל עמו בשבת הראשונה ואף על פי שאינו מאמינו על המעשרות ובלבד שיאמר לו מעושרין הן ובשבת שניה אף על פי שנדר ממנו הנייה לא יאכל עד שיעשר

ר' עובדיה מברטנורא

המדיר את חבירו שיאכל עמו
דאמר ליה קונם מה שאתה נהנה לי אם אין אתה סועד אצלי

שבת הראשונה
של סעודת נשואין לבחור שנשא בתולה התירו לו לאכול עמו משום איבה

----------------------
משנה ג

רבי אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש

ר' עובדיה מברטנורא

אין צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי
דלא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני שהם יודעים שפירות הטבולים למעשר עני הם במיתה ומפרישים אותו ולוקחים אותו לעצמן

וחכמים אומרים
אף על פי כן קורא לו שם, שהרי אינו מפסיד כלום בזה דאינו צריך להפריש וליתן לעני משום דעני הוי בזה מוציא מחבירו והמוציא מחבירו עליו הראיה

Demai4: 3

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם לְמַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קוֹרֵא שֵׁם וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ.

R’ Eliezer says: One does not need to verbally designate maasar ani from demai. But the Sages say: One verbally designates [it], but he does not need to separate [it].

Demai4: 2

הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת — אוֹכֵל עִמּוֹ בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: ,,מְעֻשָּׂרִין הֵן.“ וּבְשַׁבָּת שְׁנִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה — לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

[If] one imposes a vow on his fellow that he should eat with him, and [his fellow] does not trust him regarding tithes, he may eat with him on the first Sabbath, even though he does not trust [the host] regarding tithes, provided that [the host] says to him: ‘‘[The food] is tithed.’’ But on the second Sabbath, even though [the host] vowed that [his fellow] not have ben-efit from him, he may not eat unless he separates the tithes.

Suggestions