Demai 6:10-11 - Mishna Yomit

משנה י

גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול הוא לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות אתה יין ואני פירות ואם משבאו לרשות הגר אסור

ר' עובדיה מברטנורא

טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות
אע"ג דחלופי עבודת כוכבים ויין נסך אסורים בהנאה הכא שרי עד שלא באו לידו משום דירושת גר את אביו אינה מן התורה אלא מדברי סופרים. ולא דמי לחבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ דאפילו קודם שבאו לידו אסור לומר לו טול אתה חטים ואני שעורים, דהתם הויא ירושה דאורייתא והוי כאילו בא לידו

----------------------------------------
משנה יא

המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר משלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם ידוע שיש לו שדה אחד בסוריא חייב לעשר

ר' עובדיה מברטנורא

סוריא
הם ארצות שכבש דוד שלא היו מארץ ישראל כגון ארם נהרים וארם צובה, ולפי שעדיין לא נכבשה כל א"י לפיכך לא קדשו בקדושת הארץ אף על פי שהיה כבוש של רבים ובמקצת דינים היא כארץ ישראל ובמקצת דינים היא כחוצה לארץ. והקונה פירות בסוריא אינו חייב להפריש מהן דמאי לפי שרוב פירות הנמכרים בסוריא מחו"ל הן באים, הלכך כי אמר מעושרין הן נאמן מגו דאי בעי אמר של חו"ל הן והיה נאמן כדתנן בפ"ק מכזיב ולהלן נאמן, השתא נמי כי אמר של א"י הם ועשרתים נאמן

שהפה שאסר
כשאמר של א"י הם וחייבים במעשר, הוא הפה שהתיר כשאמר עשרתים וכי היכי דמהמנינן ליה במאי דאסר כשאמר של א"י הם נהמניה נמי במה שהתיר כשאמר עשרתים

משלי הן
מן השדה שיש לי כאן בסוריא חייבים לעשר דבפירות של סוריא גזרו על הדמאי כשידוע שגדלו שם

ואם ידוע שיש לו שדה
אין כאן הפה שאסר הוא הפה שהתיר, דכיון שידוע שיש לו שדה מסתמא משדהו הביא הפירות ולא היה נאמן לומר מחו"ל הם באים הלכך כי אמר עשרתים אינו נאמן דליכא מגו

Demai6: 11

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָא, וְאָמַר: ,,מִשֶּׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן“ — חַיָּב לְעַשֵּׂר. ,,מְעֻשָּׂרִין הֵן“ — נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. ,,מִשֶּׁלִּי הֵן“ — חַיָּב לְעַשֵּׂר. ,,מְעֻשָּׂרִין הֵן“ — נֶאֱמָן, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ שָׂדֶה אַחַת בְּסוּרְיָא — חַיָּב לְעַשֵּׂר.

[If] someone sells fruits in Surya, and says: ‘‘They are from the Land of Israel,’’ one is ob-ligated to tithe [them]. [But if he adds:] ‘‘They are tithed,’’ he is believed, because the very mouth that has forbidden is the mouth that has permitted. [If he says:] ‘‘They are from my property,’’ one is obligated to tithe [them]. [But if he adds:] ‘‘They are tithed,’’ he is believed, because the very mouth that has forbidden is the mouth that has permitted. If, however, it is known that he has [at least] one field in Surya, one is obligated to tithe [the fruits].

Demai6: 10

גֵּר וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם עוֹבֵד כּוֹכָבִים, יָכוֹל הוּא לוֹמַר: ,,טֹל אַתָּה עֲבוֹדָה זָרָה וַאֲנִי מָעוֹת; אַתָּה יַיִן וַאֲנִי פֵרוֹת.“ וְאִם מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר — אָסוּר.

[If] a convert and an idolater inherited their father, an idolater, [the convert] may say: ‘‘You take the idols and I the money; you the wine and I the produce.’’ However, if [the idols and wine] have already come into the possession of the convert, it is forbidden.

Suggestions