Kilayim 2:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים ימתין לה עד שתתליע ויופך ואח"כ יזרע אם צימחה לא יאמר אזרע ואח"כ אופך אלא הופך ואחר כך זורע כמה יהא חורש כתלמי הרביעה אבא שאול אומר כדי שלא ישייר רובע לבית סאה

ר' עובדיה מברטנורא

עד שתתליע
ושיעורה הוי כשתשהה בארץ שלשה ימים בקרקע לחה וביבשה צריך יותר

ויופך
יהפוך הקרקע במחרישה בשביל שלא יצמח הזרע

כמה יהא חורש
שלא תאמר שהוא צריך לחרוש תלמים תלמים קטנים סמוכים זה לזה, אלא כתלמי הרביעה כתלמים שדרך בני אדם לחרוש אחר שתרד הרביעה שחורשים תלמים גדולים

כדי שלא ישייר רובע לבית סאה
שלא ישאר בארץ מקום שאינו מהופך אלא פחות מכ"ד בקרקע שהוא חורש דהיינו רובע קב לבית סאה. ואין הלכה כאבא שאול

------------------------
משנה ד

זרועה ונמלך לנוטעה לא יאמר אטע ואחר כך אופך אלא הופך ואח"כ נוטע נטועה ונמלך לזורעה לא יאמר אזרע ואח"כ אשרש אלא משרש ואח"כ זורע אם רצה גומם עד פחות מטפח זורע ואח"כ משרש

ר' עובדיה מברטנורא

זרועה ונמלך לנוטעה
שהיתה זרועה תבואה ונמלך לנוטעה גפנים

גומם
לשון גוממו עם השופי דפרק גיד הנשה כלומר כורת הגפן סמוך לקרקע שלא ישייר גבוה מן הקרקע טפח

Kilaim2: 3

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים, וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים — יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתַּתְלִיעַ, וְיוֹפַךְ, וְאַחַר כָּךְ יִזְרָע. אִם צִמְּחָה, לֹא יֹאמַר: ,,אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אוֹפַךְ“; אֶלָּא, הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. כַּמָּה יְהֵא חוֹרֵשׁ? כְתַלְמֵי הָרְבִיעָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁיֵּר רֹבַע לְבֵית סְאָה.

[If] his field was planted with wheat, and he reconsidered [and decided] to plant it with barley — he waits for it until it germinates, he turns [the soil], and afterwards he can plant. If it sprouted, he cannot say: ‘‘I will plant and afterwards turn [the soil]’’; rather, he must turn [it] and afterwards plant. How much must he plow? Like the furrows of the rain. Abba Shaul says: So that there will not remain a quarter[-kav] per beis se’ah.

Kilaim2: 4

זְרוּעָה וְנִמְלַךְ לְנוֹטְעָהּ, לֹא יֹאמַר: ,,אֶטַּע וְאַחַר כָּךְ אוֹפַךְ,“ אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ. נְטוּעָה וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ, לֹא יֹאמַר: ,,אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אֲשָׁרֵשׁ“; אֶלָּא, מְשָׁרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. אִם רָצָה, גּוֹמֵם עַד פָּחוּת מִטֶּפַח, זוֹרֵעַ, וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ.

[If] it was sown and he decided to plant it, he cannot say: ‘‘I will plant and afterwards turn [the soil]’’; rather, he must turn [it] and afterwards plant. [If] it was planted and he decided to sow it, he cannot say: ‘‘I will sow and afterwards uproot’’; rather, he must uproot and afterwards sow. If he wants, he can raze till less than a handbreadth, sow, and afterwards uproot.

Suggestions