Kilayim 4:9-5:1 - Mishna Yomit

משנה ט

הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה מותר להביא זרע לשם אמר ר' יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה והיה הופך שער שתי שורות לצד אחת וזורע את הניר ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור ובא מעשה לפני חכמים והתירו רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות מותר

ר' עובדיה מברטנורא

הנוטע את כרמו ט"ז אמה
שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה ט"ז אמה

מותר להביא זרע לשם
ואין צריך להרחיק אלא ששה טפחים מן השורה, כעבודת גפן יחידית

צלמון
שם מקום

הופך שער שתי שורות
כרם גדול היה שכל שורה רחוקה מחברתה ט"ז אמה ולא היה רוצה לסכך גפנו ע"ג תבואתו, והיה מצרף השורות שתים שתים, וראשי הגפנים דהיינו השער של כל שתים ושתים הופך לצד אחד אלו כלפי אלו, ונשאר המקום פנוי מצד זה ומצד זה וזורע אלא שמניח ששה טפחים, ולשנה אחרת עושה להפך. שכך היה דרכם מקום שזורעים בו שנה אחת לשנה אחרת מניחים אותו בור בלא חרישה ובלא זריעה

אף הנוטע את כרמו על שמנה שמנה אמות מותר
קסברי כיון דרחוקות השורות שמנה אמות הוה ליה כגפן יחידית, ומניח סמוך לשורה ששה טפחים וזורע את השאר, ולא בעינן שש עשרה אמה אלא בכרם חרב אבל בנוטע מעיקרא כי מרחקי שמנה אמות דיו. וכן הלכה

-------------------------------
פרק ה

משנה א

כרם שחרב אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן הרי זה נקרא כרם דל כרם שהוא נטוע ערבוביא אם יש בו לכוין שתים נגד שלש הרי זה כרם ואם לאו אינו כרם רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים הרי זה כרם

ר' עובדיה מברטנורא

כרם שחרב. עשר גפנים לבית סאה
שיש בקרקע של בית סאה עשר גפנים לא פחות מכן

ונטועות כהלכתן
דהיינו שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ואין רחוקות זו מזו ט"ז אמות ולא פחות מארבע אמות

כרם דל
שגפניו מועטים ואעפ"כ דין כרם יש לו. ואין זה קרחת הכרם דאותו חרב מאמצעו וזה נחרב מכל צד

ערבוביא
שאין הגפנים מכוונים כשורה

אם יכול לכוין
בכל הכרם שתים כנגד שלש, כגון שיביא חוט ומותח ומוצא הגזע מכוון שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב אע"פ שהנוף אינו מכוון הרי זה כרם. אבל אם מוצא הנוף מכוון והגזע אינו מכוון אין זה כרם

כתבנית כרמים הרי זה כרם
ובעי הרחקה ט"ז אמות, ואין הלכה כרבי מאיר

Kilaim4: 9

הַנּוֹטֵע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. . ., מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. . ., וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אַחַת וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר, וּבַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמוֹנֶה, שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת . . ., מֻתָּר.

[If] someone plants his vineyard sixteen cubits, sixteen cubits . . ., it is permitted to bring seed there. R’ Yehudah said: It happened in Tzalmon that a certain individual planted his vineyard sixteen [cubits], sixteen cubits . . . And he used to turn the branches of two rows towards the same area and plant the plowed area, and the following year he would turn the branches to the other side and plant the barren area, and the story came before the Sages and they permitted [it]. R’ Meir and R’ Shimon say: Even if someone plants his vineyard eight [cubits], eight cubits . . ., it is permitted.

Kilaim5: 1

כֶּרֶם שֶׁחָרַב — אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְבֵית סְאָה וּנְטוּעוֹת כְּהִלְכָתָן, הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם דַּל. כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עִרְבּוּבְיָא — אִם יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם נֶגֶד שָׁלֹשׁ, הֲרֵי זֶה כֶּרֶם; וְאִם לָאו, אֵינוֹ כֶּרֶם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הוֹאִיל וְהוּא נִרְאֶה כְּתַבְנִית הַכְּרָמִים, הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.

[If] a vineyard was destroyed — if there are [still] to be found in it ten vines per beis se’ah and they are planted in the correct configuration, this is called a ‘‘poor vineyard.’’ [If] a vineyard was planted chaotically — if it is possible to align two opposite three, then this is a vineyard; if not, it is not a vineyard. R’ Meir says: Since it resembles the structure of vineyards, it is a vineyard.

Suggestions