Kilayim 9:7-8
משנה ז
הברסין והברדסין והדלמטיקיון ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק רבי יוסי אומר הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה מפני שחזקתן בקנבוס ומנעל של זרד אין בו משום כלאים
ר' עובדיה מברטנורא
הברסין והברדסין
שניהם עשויין מצמר ומכסים בה את המטות אלא שאלו דקין ואלו עבין
דולמטיקיון
בתי שוקים, קאלצי"ש בלע"ז
מנעל הפינון
מנעל שעושות מפסולת הצמר
עד שיבדוק
שמא יש פשתן מעורב בהן
הבאים מחוף הים וממדינת הים
מחוף הים שהוא במדינת הים
שחזקתו מן הקנבוס
משנה זו נשנית בראשונה בזמן שלא היה הפשתן מצוי בכל מקום, אבל בזמן הזה שהפשתן מצוי בכ"מ כולם צריכים בדיקה הלכך הלוקח בגדים תפורים מן הנכרי בזמן הזה לא ילבש עד שיבדוק יפה
ומנעל של זרב
מנעלים של עור ומחופים בפנים בלבדים או בצמר עב ומגיעין עד הירך, כעין אותן שקורין בורזקיש בלע"ז ובערבי כופ"ש. ולפי שעשוין לחמם הרגל קרויין של זרב לשון יזורבו נצמתו
אין בו משום כלאים - אין חוששין שמא פשתים מעורב בהם
----------------------------
משנה ח
אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז רשב"א אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו
ר' עובדיה מברטנורא
שוע טווי ונוז
שוע סרוק במסרק ושוע חלק. איש חלק מתרגמינן גבר שעיע
נוז
שזור דהיינו ב' חוטין שזורין יחד. ועיקר כלאים מן התורה שיהיה הצמר סרוק וטווי ושזור לבדו, וכן הפשתן סרוק וטווי ושזור לבדו, ואח"כ יהיו ארוגים יחדו או מחוברים יחד בשתי תכיפות דהוו כאריג. ומש"ה איצטריך קרא למשרי כלאים בציצית לפי שחוטי תכלת שזורים הם דכתיב פתיל תכלת טווי ושזור, וכן חוט לבן, וכשמחברן יחד בשתי תכיפות הוו כלאים גמורים דאורייתא. והא דתנן הכא אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג שנאמר לא תלבש שעטנז, לאו למדרש אריג משעטנז דאריג מיחדו נפקא דדרשינן מיניה דאף שתי תכיפות הוי חבור, ולא מייתי שעטנז אלא משום טווי. וראיתי לאחד מרבותינו שפירש שוע טווי הצמר לבד והפשתים לבד, ונוז כלומר ואח"כ נוז דהיינו שניהם ארוגים יחד והכי מתישב לישנא דמתניתין שפיר טפי, והכי משמע בירושלמי ופירושים הרבה מצאתי לרבותי בפירוש שוע טווי ונוז וכולהו אית להו פרכא לבד מהאי דלית ליה פרכא
נלוז ומליז
עקום ומעקם דרכי אביו שבשמים עליו. לשון אל ילוזו מעיניך
Suggestions

