Terumos 9:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

וחייבת בלקט ובשכחה ובפאה ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטים ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה והדמים שלהם רבי טרפון אומר לא ילקטו אלא עניי כהנים שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם אמר לו ר' עקיבא אם כן לא ילקטו אלא טהורים

ר' עובדיה מברטנורא

בדמי תרומה
דגידולי תרומה אסורים לזרים

לא ילקטו אלא עניי כהנים
דחיישינן אדמלקטי ליה שדו לפומייהו

אם כן לא ילקטו אלא טהורים
דהא כהן טמא אסור בתרומה. והלכה כר"ע

--------------------------------

משנה ג
וחייבת במעשרות ובמעשר עני ועניי ישראל ועניי כהנים נוטלים ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה והדמים שלהם החובט משובח והדש כיצד יעשה תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין נמצא לא זומם את הבהמה ולא מאכיל את התרומה

ר' עובדיה מברטנורא

וחייבת במעשרות
מעשר ראשון ושני. והוא הדין בתרומה

ובמעשר עני
אם היא שנה שלישית או ששית של שמטה שמעשר עני נוהג בהן

החובט
גדולי תרומה הללו במקלות, הרי זה משובח, כדי שלא יצטרך לחסום את הבהמה שדש בה, שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן

כפיפות
סלין

מאותו המין
של חולין, אם חטים חטים ואם שעורים שעורים

נמצא לא זומם
כלומר אינו חוסם ונותן זמם לתוך פיה שהרי היא אוכלת מאותו המין

ולא מאכילה תרומה
דמשל חולין שבכפיפה התלויה בצוארה היא אוכלת

Terumos9: 2

וְחַיֶּבֶת בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה; וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים מְלַקְּטִים; וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא עֲנִיֵּי כֹהֲנִים, שֶׁמָּא יִשְׁכְּחוּ וְיִתְּנוּ לְתוֹךְ פִּיהֶם. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא; אִם כֵּן, לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא טְהוֹרִים.

And it is liable to leket, shich'chah, and peah; and the poor Yisraelim and the poor Kohanim collect [these gifts], and the poor Yisraelim sell theirs to the Kohanim for the price of terumah, and the money is theirs. R' Tarfon says: None should collect ex-cept for the poor Kohanim, lest they forget and put into their mouths. R' Akiva said to him: If so, no one should collect other than [a person who is] tahor.

Terumos9: 3

וְחַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת וּבְמַעֲשֵׂר עָנִי, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים נוֹטְלִים, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם. הַחוֹבֵט מְשֻׁבָּח. וְהַדָּשׁ, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? תּוֹלֶה כְפִיפוֹת בְצַוְּארֵי בְהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה

And it is subject to the maaser obligations and maasar ani; and poor Yisraelim and poor Kohanim take [it], and the poor Yis-raelim sell theirs to the Kohanim for the price of terumah, and the money is theirs. Someone who beats [the grain with a stick] is praiseworthy. And [if] someone threshes [with an animal], how should he do it? He hangs baskets from the neck of the animal and puts in them from the same species. It thus emerges that he neither muzzles the animal nor feeds [it] terumah.

Suggestions