משנה ו
הטבל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין איזהו דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים ר' יהודה אומר השום כשעורים
ר' עובדיה מברטנורא
הטבל גדוליו מותרים באכילת עראי, כשאר טבל שלא נגמרה מלאכתו
בדבר שזרעו כלה השתא מפרש תנא למלתיה דתנן לעיל הטבל גדוליו חולין לא הויא אלא בדבר שזרעו כלה
אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורים באכילת עראי
השום כשעורה כלומר השום חשוב זרעו כלה כמו השעורה. ונקט שעורה לפי שאין בתבואות דבר שיהיה זרעו כלה ונאבד מהרה כמו השעורה. פירוש אחר השום שהוא גדול כשעורה אין זרעו כלה, אבל פחות מכשעורה זרעו כלה. ואין הלכה כרבי יהודה
--------------------------
משנה ז
המנכש עם העובד כוכבים בחסיות אף על פי שפירותיו טבל אוכל מהם עראי שתילי תרומה שנטמאו שתלן טהרו מלטמא ואסורין מלאכול עד שיגום את האוכל רבי יהודה אומר עד שיגום וישנה
ר' עובדיה מברטנורא
המנכש תולש עשבים רעים הגדלים בתוך התבואה והירקות
בחסיות כגון השום והלוף והבצלים והכרתי, כל אלו נקראים חסיות
אע"פ שפירותיו של עובד כוכבים טבל, דסבר האי תנא אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר וגדולי טבל טבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו הכי אוכל מהן עראי
שתילי תרומה כגון שתילי כרוב ותרדין שנטמאו
ושתלן, טהרו מלטמא דכיון שנתחברו לקרקע נתבטלו מתורת אוכל. וא"ת כיון דעיקר גזירה גדולי תרומה כתרומה אינה אלא משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה, אכתי כיון דטהרו משהי לה גביה. וי"ל דתרומה נמכרת בזול הרבה לפי שאינה ראויה אלא לכהנים טהורים ואם נטמאת טעונה שרפה, הלכך אפילו אם היו נותנים לכהן תרומה כדי לזרעה לא מפסיד מבטל שדהו, אבל אם היו הגדולין חולין היה משהה תרומה טמאה כדי לזרעה
ואסורים לאכול מעלה בעלמא היא
עד שיגום האוכל יחתוך כל הראוי לאכילה, ומה שיגדל אח"כ יהא מותר
עד שיגום וישנה שיחתוך מה שגדל גם בפעם השניה, ומה שיגדל משני ואילך יהיה מותר. ואין הלכה כרבי יהודה