משנה ז
שעור החלה אחד מעשרים וארבעה העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה נחתום שהוא עושה למכור בשוק וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמנה נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה אחד מארבעים ושמנה נטמאת מזידה אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר
ר' עובדיה מברטנורא
אחד מעשרים וארבעה לפי שבעל הבית עיסתו מעוטה, ובפחות מאחד מעשרים וארבעה אין בה כדי מתנה, והתורה אמרה תתנו שיהא בו כדי נתינה
והעושה למשתה בנו אף על פי שעושה עיסה מרובה לא פלוג בעיסת בעל הבית
נחתום העושה למכור בשוק עיסתו מרובה, ובאחד ממ"ח יש בה כדי מתנה
וכן האשה העושה למכור אע"פ שעיסתה מעוטה לא פלוג בפת העשוי למכור
נטמאת הואיל ולשריפה עומדת א' ממ"ח
------------------------------- משנה ח
רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורם חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרין
ר' עובדיה מברטנורא
נטלת מן הטהור על הטמא ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה
נוטל כדי חלה שיעור חלה שצריך ליטול מן הטהור והטמא, נוטל מאותה עיסה הטהורה שלא הורמה חלתה
ונותן פחות מכביצה באמצע בין הטמאה והטהורה, דפחות מכביצה אינו מטמא, ומניח החלה על אותו פחות מכביצה המחבר בין הטמאה והטהורה, שאין החלה מקבלת טומאה בכך
כדי שיטול מן המוקף שתהיה הטמאה מחוברת לטהורה ע"י אותו פחות מכביצה, וכאילו הטמאה וטהורה עיסה אחת
וחכמים אוסרין ליטול מן הטהורה על הטמאה, דחיישינן שמא יגע זו בזו אלא נוטל מן הטהור לעצמו ומן הטמא לעצמו. והלכה כחכמים