Challah 2:7-8 - Mishna Yomit

משנה ז

שעור החלה אחד מעשרים וארבעה העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה נחתום שהוא עושה למכור בשוק וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמנה נטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה אחד מארבעים ושמנה נטמאת מזידה אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר

ר' עובדיה מברטנורא

אחד מעשרים וארבעה
לפי שבעל הבית עיסתו מעוטה, ובפחות מאחד מעשרים וארבעה אין בה כדי מתנה, והתורה אמרה תתנו שיהא בו כדי נתינה

והעושה למשתה בנו
אף על פי שעושה עיסה מרובה לא פלוג בעיסת בעל הבית

נחתום העושה למכור בשוק
עיסתו מרובה, ובאחד ממ"ח יש בה כדי מתנה

וכן האשה העושה למכור
אע"פ שעיסתה מעוטה לא פלוג בפת העשוי למכור

נטמאת
הואיל ולשריפה עומדת א' ממ"ח

-------------------------------
משנה ח

רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורם חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרין

ר' עובדיה מברטנורא

נטלת מן הטהור על הטמא
ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה

נוטל כדי חלה
שיעור חלה שצריך ליטול מן הטהור והטמא, נוטל מאותה עיסה הטהורה שלא הורמה חלתה

ונותן פחות מכביצה באמצע
בין הטמאה והטהורה, דפחות מכביצה אינו מטמא, ומניח החלה על אותו פחות מכביצה המחבר בין הטמאה והטהורה, שאין החלה מקבלת טומאה בכך

כדי שיטול מן המוקף
שתהיה הטמאה מחוברת לטהורה ע"י אותו פחות מכביצה, וכאילו הטמאה וטהורה עיסה אחת

וחכמים אוסרין
ליטול מן הטהורה על הטמאה, דחיישינן שמא יגע זו בזו אלא נוטל מן הטהור לעצמו ומן הטמא לעצמו. והלכה כחכמים

Challah2: 7

שִׁעוּר הַחַלָּה — אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְעַצְמוֹ, וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ — אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק, וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכּוֹר בַּשׁוּק — אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. נִטְמֵאת עִסָּתָהּ שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה — אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. נִטְמֵאת מְזִידָה — אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר.

The measure of challah is one twenty-fourth [of the dough]. [For] one who makes a dough for himself, and [for] one who makes [a dough] for his son's feast, [the measure is] one twenty-fourth. [For] a baker who is making [bread] to sell at the market, and, likewise, [for] a woman who is making [bread] to sell at the market, [the measure is] one forty-eighth. [If] her dough became tamei mistakenly or accidentally, [the measure is] one forty-eighth. [If] it became tamei intentionally, [the measure is] one twenty-fourth, so that the transgressor should not profit [from her transgression].

Challah2: 8

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. כֵּיצַד? עִסָּה טְהוֹרָה וְעִסָּה טְמֵאָה — נוֹטֵל כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ, וְנוֹתֵן פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בָאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל מִן הַמֻּקָּף. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

R' Eliezer says: [Challah] may be taken from a tahor [dough] on behalf of a tamei [dough]. How? [If one has] a tahor dough and a tamei dough, he takes an amount sufficient for challah from the dough whose challah has not been taken, and places less than a beitzah [of dough] in the middle, so that he will be taking [challah] from something in proximity [to the doughs]. But the Sages forbid [it].

Suggestions