Orlah 1:2-3

משנה ב

עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור נטעו אף על פי שלא כבשו חייב הנוטע לרבים חייב ר' יהודה פוטר הנוטע ברה"ר והעובד כוכבים שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאליו חייב בערלה

ר' עובדיה מברטנורא

ומצאו נטוע פטור. דכתיב כי תבואו אל הארץ ונטעתם, פרט לנטעו עובד כוכבים עד שלא באו לארץ

נטעו בין ישראל בין עובדי כוכבים לאחר שבאו לארץ, אע"פ שלא כבשו ישראל את הארץ חייב דכתיב כל עץ בין נטעו ישראל בין נטעו עובד כוכבים

הנוטע לרבים שנטע ברשותו לצורך רבים

חייב דכתיב יהיה לכם ערלים להביא הנטוע לרבים

ורבי יהודה פוטר סבר ונטעתם נמי משמע לרבים ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט. ורבנן סברי ונטעתם כל אחד לעצמו משמע. ואין הלכה כר' יהודה

והנוטע ברשות הרבים לצורך עצמו

והעובד כוכבים שנטע בשדה של ישראל

והגזלן שגזל קרקע ונטעה, ונתיאשו הבעלים ממנה

והנוטע בספינה אע"פ שאינה נקובה, אם היא של חרס לפי שאין כלי חרס עומד בפני השרשים והן מפעפעין דרך החרס ויונקים מן הקרקע. אבל של עץ בעי נקיבה

והעולה מאליו ודוקא במקום ישוב, אבל במקום יערים ומדברות לא

--------------------------------- משנה ג

אילן שנעקר והסלע עמו שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב נעקר הסלע מצדו או שזעזעתו המחרישה או שזעזעו ועשאו כעפר אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב

ר' עובדיה מברטנורא

אילן שנעקר שעקרתו הרוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר

והסלע עמו העפר שסביב השרשים קרוי סלע, לפי שהוא נעשה שם קשה כסלע. וקאמר שאם היה אותו עפר עמו והוסיף עליו עפר ונשרש שם בארץ רואים, אם יכול לחיות מן העפר שבא עמו בלא תוספת עפר אחר, הרי הוא כנטוע במקומו הראשון ופטור מן הערלה. ואם לאו הרי הוא כאילן העולה מאליו וחייב

זעזעתו המחרישה ונתפזר ממנו העפר ונתגלו השרשים