משנה ב
חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו זכרים יוצאין לבובין רחלות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות העזים יוצאות צרורות רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלין הכבונות רבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב
ר' עובדיה מברטנורא
במרדעת כמין אוכף קטן, ומניחים אותו על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם
בזמן שהיא קשורה לו מערב שבת, דגלי דעתיה שהחמור צריך לו לחממו, כדאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר ליה ולאו משאוי הוא. אבל לקשור מרדעת על החמור בשבת אסור, לפי שאי אפשר לקשרה לו אלא אם כן סומך עצמו בצדי הבהמה ונמצא משתמש בבעל חיים, ואם עבר וקשר אסור לצאת בו
לבובין בעור שקושרים להם כנגד זכרות שלא יעלו על הנקבות
שחוזות שאוחזים אליה שלהן קשורה למעלה כדי שיעלו עליהן זכרים
כבולות שכובלים אליה שלהן וקושרים אותה ברגליהן כדי שלא יעלו עליהן זכרים
כבונות שקושרים בגד סביב הכבשים ביום שנולדים לשמור צמרן שלא יטנף
צרורות דדיהן צרורות, פעמים ליבש החלב שמהדקים אותן בחוזק, ופעמים קושרין להן כיס בדדיהן שלא יטפטף החלב לארץ ויפסד
ר' יוסי אוסר בכולן דמשאוי הוא
חוץ מן הכבונות שהוא שמירת צמרן שלא יטנף והוי להו תכשיט
יוצאות צרורות ליבש ר' יהודה סבירא ליה כת"ק דלאו משאוי הוא, מיהו ליבש דמיהדק שפיר ליכא למיגזר דלמא נפיל ואתי לאתויי, אבל לחלב דלא מיהדק שפיר אסור, חיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי. הלכה כת"ק
------------------------- משנה ג
ובמה אינה יוצאה לא יצא גמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמות לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך
ר' עובדיה מברטנורא
מטוטלת חתיכה של מטלית קשורה בזנבו לסימן או לדבר אחר
עקוד שקושרים ידיהם עם הרגלים בכבלים שלא יברחו
רגול שכופפים ידו על זרועו וקושרין
לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך אחד, וכולן הולכין, שלא יראה כמוליכן לשוק למכרן
אבל מכניס הוא חבלים לתוך ידו והוא שלא יהיו ראשי החבלים תלויין ויוצאין מתחת ידו לארץ טפח או יותר, כדי שלא יראה כמו שנושא חבלים תלויין בידו
ובלבד שלא יכרוך לאו לענין שבת קא מיירי השתא אלא לענין כלאים, והכי קאמר המכניס חבלים בידו קצתם של פשתן וקצתם של צמר לא יכרוך זו בזו, דכי כריך להו הוו כלאים וידו מתחממת באחיזתן ואסור