Shabbos 11:6-12:1 - Mishna Yomit

משנה ו

הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה חבורה פטור זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה

ר' עובדיה מברטנורא

הזורק
בשבת בשוגג, ונזכר שהוא שבת לאחר שיצאת האבן מתחת ידו קודם שתנוח, אפילו לא קלטה אחר אלא שנחה כדרכה פטור, דהכי תנן לקמן עד שתהא תחלתן וסופן בשגגה, והאי תחלתו בשגגה וסופו מזיד, הואיל ונזכר שהוא שבת קודם שתנוח. ומתניתין הכי מיפרשא הזורק ונזכר לאחר שיצאה מתחת ידו, אי נמי לא נזכר אלא שקלטה אחר וכו' פטור, דהוה ליה שנים שעשאוה פטורים, הא נחה חייב חטאת, במה דברים אמורים כשחזר ושכח, אבל לא חזר ושכח פטור שכל חייבי וכו

זה הכלל
לאתויי נמי מעביר חפץ ממקום למקום, שאם עקר בשגגה ונזכר שהוא שבת קודם שיניח, פטור

-------------------------------------------
פרק יב

משנה א

הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא והמסתת והמכה בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה

ר' עובדיה מברטנורא

הבונה
שאמרו באבות מלאכות

כמה יבנה ויהיה חייב
כל שהוא

מסתת
מרבע את האבן או מחליקה ומתקנה, הכל לפי מנהג המקום. והיא תולדה דמכה בפטיש

והמכה בפטיש
היא גמר מלאכה של חוצבי אבן, לאחר שחצב האבן מן ההר סביב והבדילה מכה עליה בפטיש מכה גדולה והיא מתפרקת ונופלת. וכל הגומר מלאכה בשבת תולדה דמכה בפטיש היא

מעצד
קופיץ קטן

והקודח
הנוקב

כל שהוא
אכולהו קאי, אמסתת ואמכה בפטיש ובמעצד, והקודח

ומלאכתו מתקיימת
שאין צריך להוסיף עליה

קורנס
מרטי"ל

סדן
אנקודינ"א בלע"ז

מפני שהוא כמתקן מלאכה
אף על פי שאינו מכה על המלאכה אלא על הסדן, מתקן הוא, שכן מרדדי טסי משכן היו עושין, מכין על הטס שלש הכאות ועל הסדן הכאה אחת להחליק הקורנס שלא יבקע הטס שהוא דק. ואין הלכה כר"ש בן גמליאל

Shabbos12: 1

הַבּוֹנֶה, כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּב? הַבּוֹנֶה כָּל־שֶׁהוּא; וְהַמְסַתֵּת, וְהַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ וּבְמַעֲצָד, הַקּוֹדֵחַ, כָּל־שֶׁהוּא, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל: כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה, וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת, בַּשַּׁבָּת חַיָּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמַּכֶּה בְקֻרְנָס עַל הַסַּדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה.

One who builds, how much must he build to be liable? One who builds any amount; one who chisels [a stone], strikes with a hammer or with an adz, [or] drills, any amount, is liable. This is the rule: Anyone who works, and his work endures, on the Sabbath is liable. Rabban Shimon ben Gamliel says; Also one who strikes with a sledge hammer on the anvil while working is liable, since he is as one who improves the work.

Shabbos11: 6

הַזּוֹרֵק, וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ; קְלָטָהּ אַחֵר; קְלָטָהּ כֶּלֶב; אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה; פָּטוּר. זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה בֵּין בְּאָדָם וּבֵין בִּבְהֵמָה, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חַבּוּרָה, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל: כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה, פְּטוּרִין, עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה.

One who threw [something], and reminded himself after it had left his hand; [or] another [person] caught it; [or] a dog caught it; [or] it was burnt [in flight]; he is exempt. [If] one threw [a stone] with the intention of inflicting a wound upon either a man or a beast, and he reminded himself when the wound had not yet been inflicted, he is exempt. This is the rule: All who are liable for sin offerings are not liable unless the be-ginning and the end of their acts are [both] inadvertent. [If] their beginning was in-advertent but their end was intentional, [or if] their beginning was intentional but their end was inadvertent, they are exempt, unless their beginning and their end are inadvertent.

Suggestions