Shabbos 12:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב המלקט עצים אם לתקן כל שהן אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלא פי הגדי

ר' עובדיה מברטנורא

המנכש
תולש עשבים רעים מתוך טובים. פ"א חופר סביב עקרי הצמחים והיא מלאכה מעין חרישה

מקרסם
קוצץ ענפים יבשים מן האילן לתקנו

מזרד
זרדים לחים חדשים של שנה זו, ופעמים שהן מרובים ומתגדלים ומכחישים כח האילן וקוצצין אותן ממנו

אם לתקן
את האילן או את הקרקע, וקצצו מן המחובר

ביצה קלה
כגרוגרת מביצת תרנגולת, שהיא קלה להתבשל יותר משאר ביצים

-----------------------------------
משנה ג

הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות בין משני סממניות בכל לשון חייב אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ושמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל

ר' עובדיה מברטנורא

בין בימינו בין בשמאלו
באדם שהוא שולט בשתי ידיו, דאילו בשאר כל אדם כתיבת שמאל אינה כתיבה

בין משם אחד
שתיהן אלפין

משני שמות
אלף בית

משני סממניות
אחד בדיו ואחד בסיקרא. ואית ספרים דגרסי משני סמניות כלומר משני סימנים, כגון שכותבים א' לסימן אחד וב' לסימן שנים

בכל לשון
וכתב של כל אומה ואומה

משום רושם
סימן שהיו עושין בקרשי המשכן, מפני שמפרקים אותן ולכשיקימוהו לא יחליפו סדר הקרשים. ואתא רבי יוסי למימר דאפילו לא כתב אלא שרשם שני רשימות בעלמא לסימן, חייב. ואין הלכה כר"י

מצינו שם קטן
כלומר אע"פ שלא נגמר מלאכתו, שנתכוין לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצתה, הואיל ואותו מקצת הויא תיבה ומתקיימת במקום אחר חייב, וכן הלכה

Shabbos12: 3

הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ; בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת; בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת; בְּכָל לָשׁוֹן, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רֹשֶׁם, שֶׁכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, לֵידַע אֵיזוֹ בֶן זוּגוֹ. אָמַר רַבִּי: מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל, שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל, נֹח מִנָּחוֹר, דָּן מִדָּנִיֵּאל, גָּד מִגַּדִּיאֵל.

One who writes two letters, whether with his right hand or his left; whether of one character or of two characters; whether with two inks; in any language, he is liable. R’ Yose says: They declared [writing] two letters liable only because of mark-ing, for thus would they write on the boards of the Mishkan, to know which ones were mates. Rabbi [Yehudah HaNassi] said: We find a short name which is part of a long name, SHeM from SHiMon, or SHMuel, NoaCH from NaCHor, DaN from DaNiel, GaD from GaDiel.

Shabbos12: 2

הַחוֹרֵשׁ כָּל־שֶׁהוּא; הַמְנַכֵּשׁ, וְהַמְקַרְסֵם, וְהַמְזָרֵד, כָּל־שֶׁהוּא, חַיָּב. הַמְלַקֵּט עֵצִים, אִם לְתַקֵּן, כָּל־שֶׁהֵן; אִם לְהֶסֵּק, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים, אִם לְתַקֵּן, כָּל־שֶׁהוּא; אִם לִבְהֵמָה, כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי.

One who plows any amount; one who weeds, or prunes dry branches, or prunes young shoots, in any amount, is liable. One who gathers wood, if [his intent is] to effect an improvement, [he is liable for] any amount if [his intent is] for kindling, [he is liable] for the amount [of wood] required to cook an easily cooked egg. One who gathers grasses, if [his intent is] to effect an improvement, [he is liable for] any amount; if [his intent is] for animal [fodder], [he is liable] for as much as a kid’s mouthful.

Suggestions