פרק יד
משנה א
שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב
ר' עובדיה מברטנורא
שמונה החולד והעכבר כו'. המנויין בפרשת ויהי ביום השמיני
הצדן חייב שיש במינן נצוד
והחובל בהן חייב דיש להן עור והויא לה חבורה שאינה חוזרת, וחייב משום מפרק שהיא תולדה דדש. א"נ כיון דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר בו וחייב משום צובע
ושאר שקצים ורמשים כגון תולעים וחלזונות ועקרבים, החובל בהם פטור, דאין להם עור
שלא לצורך פטור דאין במינן נצוד
חיה ועוף שברשותו, הצדן פטור שהרי נצודים ועומדים הן
והחובל בהן חייב דיש להן עור, ואין החובל חייב בכל הני דתנינן במתניתין אלא בצריך לדם, אבל אם לא חבל אלא להזיק, הא קיי"ל כל המקלקלים פטורים
------------------------------- משנה ב
אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פתו ונותן לתוך התבשיל אמר רבי יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח
ר' עובדיה מברטנורא
אין עושין הילמי מי מלח מרובים שנותנים לתוך ירקות שכובשין אותן להתקיים
אבל עושין מי מלח מועטים כדי לטבל בהן פתו או לתוך התבשיל
והלא היא הילמי בין מרובה בין מועט כלומר אם המרובים אסורים אף המועטים אסורים, דיאמרו מלאכה מרובה אסורה ומלאכה מועטת מותרת, אלא אלו ואלו אסורים מפני שהוא כמעבד ומתקן את האוכל הניתן בתוכו כדי שיתקיים
ואלו הן המותרים נותן שמן בתוך המים בתחלה, קודם שיתן המלח, או נותן שמן בתחלה לתוך המלח, קודם שיתן את המים דהשמן מעכבו שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו. אבל לא יתן מים ומלח בתחלה ואחר כך את השמן, דמשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד. ואין הלכה כרבי יוסי