משנה ג
אין שורין את החילתית בפושרין אבל נותן לתוך החומץ ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האבוס
ר' עובדיה מברטנורא
חלתית כך שמה בערבי, והיא חמה ונוהגין לאכלה במקומות הקרים, ואין שורין אותה בשבת דמיחזי כמעשה חול
את הכרשינין מציף עליהם מים בכלי לברור פסולתן, שהפסולת צף למעלה
ולא שפין אותן ביד להשיר פסולתן, דהוה ליה בורר
אבל נותן בתוך הכברה ואע"פ שפסולתן נופל לפעמים דרך נקבי הכברה ונמצא מתברר מאליו
התבן שהיו עושים מן הקש שמחתכין אותן במוריגים ונעשה כל זנב השבולין תבן
מוץ הוא מזקן השבולת העליון, ואינו ראוי למאכל בהמה וכוברים אותו בכברה שיפול המוץ
אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס ואע"פ שהמוץ נופל מאליו, דדבר שאינו מתכוין מותר כר' שמעון
------------------------------------ משנה ד
גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת
ר' עובדיה מברטנורא
גורפין בשבת אבוס שלפני השור שמפטמים אותו, שלא יתערב העפרורית שבאבוס בתבן ובשעורים שנותנים לפניו ויקוץ במאכלו, ומסלקין תבן שלפניו לצדדים כשהוא רב כדי שלא ידרסנו ברגליו ויתלכלך ברעי
וחכמים אוסרים אתרוייהו קאי, אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו לא יסלקנו לצדדים. ולא נחלקו רבי דוסא וחכמים אלא באבוס של כלי, אבל באבוס של קרקע הכל מודים שאין גורפים, דלמא אתי לאשוויי גומות. ורבנן גזרו אבוס של כלי אטו אבוס של קרקע. והלכה כחכמים
נוטלים מלפני בהמה זו ונותנים לפני זו ולא אמרינן טלטול דלא חזי הוי, אלא ודאי חזי דאין בהמה קצה במאכל הניטל מלפני חבירתה. ודוקא מלפני החמור ונותנין לפני השור וכיוצא בזה, אבל לא מלפני השור ונותנים לפני החמור, שמאכל השור מאוס ברירין היוצאים מפיו ואין החמור אוכל ממנו