משנה ב

האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת היתה בין החביות מגביה ומטה על צדה והיא נופלת מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה של עור נותנין עליה מים עד שתכלה

ר' עובדיה מברטנורא

מטה על צדה מטה החבית על צדה אם צריך ליטול מן היין והאבן נופלת ולא יטול אותה בידים

היתה בין החביות ומתירא שלא תפול האבן על החביות ותשברם מגביהה לחבית כולה ומסלקה מבין החביות ושם מטה אותה על צדה

נוער את הכר והן נופלות כשהוא צריך לכר ואינו צריך למקום הכר, אבל אם צריך למקומו מגביה הכר עם המעות שעליו. ולא אמרן אלא כששכח המעות על הכר מערב שבת, אבל הניחן שם במתכוין נעשה הכר בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו ולא לנער המעות שעליו

לשלשת דבר של טנוף כגון רוק או רעי או צואה

מקנחה בסמרטוט ולא יתן עליה מים, דסתם כר של בגד הוא, ובגד שרייתו במים זהו כבוסו

היתה על כר

של עור דלאו בר כבוס הוא

נותן עליה מים עד שתכלה ותלך הלשלשת. אבל כבוס ממש לא, דהואיל וסתם כרים וכסתות רכים נינהו שייך בהו כבוס בעורות רבים, ומיהו שרייתן לא זהו כבוסן

---------------------------------------- משנה ג

בית שמאי אומרים מגביהין מן השלחן עצמות וקליפין ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה מעבירין מלפני השלחן פירורין פחות מכזית ושער של אפונין ושער של עדשים מפני שהוא מאכל בהמה ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה

ר' עובדיה מברטנורא

ב"ש אומרים מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין בגמרא קאמר שאין אנו סומכים על משנתנו כמות שהיא שנויה, אלא מוחלפת השטה, שבית הלל אומרין מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין, וב"ש אומרים מסלק את הטבלא שיש עליה תורת כלי אבל לא יטלטל העצמות והקליפין בידים, דב"ה כר"ש וב"ש כר' יהודה. ומיהו לא שרו ב"ה אלא בעצמות וקליפין דחזו למאכל בהמה אע"ג דלא חזו למאכל אדם, אבל אי לא חזו אף למאכל בהמה מודו ב"ה דאסורים לטלטל, דבכה"ג אפילו ר"ש מודה

מעבירין מעל השלחן פרורין פחות מכזית אפילו פחות מכזית וטעמא כדמפרש בסמוך שהן ראויין למאכל בהמה

ושער של פולין שרביטים שהקטנית גדל בהן

עור בית אחיזה בית אחיזה של עור שיאחזנו בו

אין מקנחין בו שכשאוחזו נסחט בין אצבעותיו והוי פסיק רישיה ולא ימות דמודה ביה ר"ש

בין כך ובין כך בין יש לו בית אחיזה בין אין לו בית אחיזה ניטל בשבת כשהוא נגוב

ואינו מקבל טומאה דאינו לא כלי עץ ולא בגד ולא שק ולא מתכת