משנה ה
הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו אבל עשר' בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאין אות' בידן
ר' עובדיה מברטנורא
ונסתפג וקנח
אפילו בעשר אלונטיות סדינים שמקנחים בהן, ונסתפג בהן זה אחר זה אע"ג דלא נפישי מיא בכל חד וחד אפ"ה לא יביאם בידו לתוך ביתו, אפילו ע"י עירוב, שאין כאן איסור הוצאה, אלא גזרה שמא ישכח ויסחטם בבואו
אבל עשרה בני אדם הואיל ומרובין הם מדכרי אהדדי. ואפילו חדא אלונטית לעשרה בני אדם דהשתא נפישי בה מיא אפילו הכי מביאין אותה בידם ולא גזרינן שמא יסחטוה, הואיל ומרובים הן
פניהם ידיהם ורגליהם אורחא דמלתא נקט וה"ה לכל גופן. ואין הלכה כמשנה זו אלא אפילו אחד מביא בידו אלונטית שנסתפג בה ולא חיישינן שמא יסחוט
-------------------------------- משנה ו
סכין וממשמשין בבני מעים אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין אין יורדין לקורדימה ואין עושין אפיקטוזין ואין מעצבין את הקטן ואין מחזירין את השבר מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא
ר' עובדיה מברטנורא
סכין שמן בשבת
וממשמשין ביד על כל הגוף להנאה
אבל לא מתעמלין לשפשף בכח
ולא מתגרדין במגרדת, ודומה לו ויקח לו חרש להתגרד בו, משום דהוי כעובדא דחול
אין יורדין לפולימא בקעה מלאה מים ותחתיה טיט כמו דבק, ויש בה מקומות שיטבע הרוחץ שם באותו טיט וידבק בו ואינו יכול לעלות עד שיתקבצו בני אדם ויעלוהו בקושי גדול ובדוחק. פ"א בקעה שטיט שלה מחליק והרוחץ שם נופל ובגדיו נשורים במים ואתי לידי סחיטה
אפיקטויזין להקיא. ופירושו אפיק טוי זיין, כלומר להוציא המזון ממקום בשולו שהיא האצטומכה. אפיק, מוציא. טוי, מתבשל. צלי אש מתרגמינן טוי נור. זיין, מזון. ודוקא לשתות משקה שמביאו להקיא הוא שאסור בשבת אבל להכניס אצבעו לתוך פיו כדי להקיא מותר. והיכא דאית ליה צערא ואם יקיא יתרפא מותר אפילו ע"י משקה
ואין מעצבין את הקטן לתקנו ולישב עצמותיו וחוליות שדרתו משום דמיחזי כבונה. ולא אמרן אלא לאחר זמן אבל ביום לידה שרי. מעצבין, לשון ידיך עצבוני ויעשוני
ואין מחזירין את השבר עצם שנשבר. ואין הלכה כמשנה זו, אלא הלכה מחזירין את השבר בשבת
שנפרקה ידו שיצא העצם מן הפרק שלו
לא יטרפם לשון ביצים טרופות בקערה, שמשתטף בצונן על מקום השבר, דמיחזי דלרפואה קעביד