Eiruvin 3:1-2 - Mishna Yomit

פרק ג

משנה א

בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומן המלח והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח הנודר מן המזון מותר במים ובמלח מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ולכהן בבית הפרס רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות מפני שיכול לילך לחוץ ולאכול

ר' עובדיה מברטנורא

בכל מערבין
עירובי תחומין. דאילו עירובי חצירות אין מערבין אלא בפת. והאי בכל דתנן במתניתין, לאו דוקא, כדאמרינן בגמרא אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ, דהא הכא תנן בכל מערבין חוץ מן המים ומן המלח, ואיכא נמי כמהין ופטריות דאין מערבין ולא משתתפים בהם דלאו מזון נינהו, כמו מים ומלח

ומשתתפים
שתופי מבואות

הכל נלקח בכסף מעשר
כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך

חוץ מן המים ומן המלח
דלאו פרי מפרי הוא

הנודר מן המזון
לא דאמר יאסר עלי מזון, דאין נקרא מזון אלא חמשת המינים דזייני וסעדי, אלא כגון דאמר כל הזן עלי קונם, וכל מילי זייני ומשביעים לפי שעה חוץ מן המים והמלח

מערבין לנזיר ביין
דאף על גב דלא חזי לדידיה, חזי לאחריני

ולישראל בתרומה
דהא חזיא לכהנים

סומכוס אומר בחולין
דמידי דחזי ליה בעינן. וביין לנזיר לא פליג סומכוס, מפני שאפשר שישאל הנזיר על נדרו ויהיה היין מותר לו באותה שבת, אבל תרומה אי אפשר שתהיה ראויה לישראל, שאפילו ישאל המפריש התרומה עליה והרי היא כאילו לא הורמה, הרי היא חוזרת לטבלה ואסור לאכול ממנה עד שיחזור ויפריש תרומה אחרת, ואין מפרישין תרומה בשבת אפילו בין השמשות, הילכך לא חזיא ליה. ואין הלכה כסומכוס

ולכהן בבית הפרס
סתמא היא, ולאו סומכוס קאמר לה. בית הפרס, שדה שנחרש בה קבר מותר לכהן ליכנס שם כשהוא מנפח והולך, ורואה שאינו נוגע בעצם כשעורה. ומשום הכי מותר ליתן עירובו שם שהרי יכול להכנס במקום שנתן שם עירובו והוי הוא ועירובו במקום אחד

לחוץ
לעשות מחיצה בינו לקבר שלא יאהיל, כגון שיכנס שם בשידה תיבה ומגדל, אלמא חזי ליה. ופלוגתא דר' יהודה ורבנן מוקמינן בגמרא דאפילו בישראל פליגי רבנן עליה דר"י ואמרי דאין מניחין עירובי תחומין בבית הקברות, ולא נקט כהן אלא להודיעך כחו דר"י דאפילו בכהן שרי. ובהא קמיפלגי, דר"י סבר אע"ג דאסור ליהנות ולהשתמש בבית הקברות, מותר להניח שם עירוב, דאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות נתנו, ואע"פ שמשתמר שם העירוב אחר קנייתו דהא בין השמשות קונה וכבר נעשית המצוה והוא משתמר שם כל השבת. קסבר ר"י אין אדם מקפיד על עירובו אם אבד או נגנב לאחר שקנה ורבנן סברי אדם מקפיד על עירובו לאחר שקנה, ורוצה שלא יגנב, הלכך כשהעירוב משתמר בבית הקברות כל השבת לאחר שקנה בין השמשות ונגמרה מצותו נמצא משתמש באסורי הנאה שהקברות אסורים בהנאה, לפיכך לא יניח אדם עירוב בבית הקברות. והלכה כחכמים

-------------------------------------
משנה ב

מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו השולח ערובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בערוב אינו ערוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה ערוב

ר' עובדיה מברטנורא

מערבין בדמאי
בככר שלקחה מעם הארץ ולא הפריש ממנה תרומת מעשר של דמאי

ובמעשר ראשון כו' אבל לא בטבל וכו
כולן מפורשין במס' שבת פרק מפנין

השולח את עירובו ביד חרש כו
להוליכו לסוף אלפים אמה. ודוקא בעירובי תחומין אינו עירוב אם שלחו ביד קטן, אבל בעירובי חצרות קיי"ל קטן גובה את העירוב

ביד מי שאינו מודה בעירוב
כגון כותי או צדוקי

ואם אמר לאחר
כשר, לקבלו מן הפסול ויוליכנו הכשר לסוף אלפים אמה

הרי זה עירוב
ובלבד שיהא הוא עומד ורואה בשעה שהפסול נותנו ליד הכשר, אע"פ שאינו רואה כשהכשר מוליכו, דחזקה שליח עושה שליחותו

Eruvin3: 1

בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִים, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וְהַכֹּל נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מֻתָּר בְּמַּיִם וּבְמֶלַח. מְעָרְבִין לְנָזִיר בְּיַיִן, וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. סוּמְכוֹס אוֹמֵר: בּ֒חֻלִּין. וּלְכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרָס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ, לָחֹץ, וְלֶאֱכֹל.

Any [food] may be used to make an eruv or a shituf, except water and salt. Any [food] may be purchased with tithe funds, except water and salt. One who vowed to abstain from nourishment is permitted water and salt. One may make an eruv for a nazir with wine, or for an Israelite with terumah. Sumchos says: With non-terumah. For a Kohen in a beis-hapras. R’ Yehudah says: Even in a graveyard, because he may go, make a partition, and eat.

Eruvin3: 2

מְעָרְבִין בִּדְמַאי, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ; וְהַכֹּהֲנִים — בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. אֲבָל לֹא בְטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. הַשּׁוֹלֵחַ עֵרוּבוֹ בְיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטֹן, אוֹ בְיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה עֵרוּב.

We may make an eruv with demai, with first tithe whose terumah has been taken, and with second tithe or consecrated produce that were redeemed; and Kohanim — with challah or with terumah. But not with untithed produce, nor with first tithe whose terumah has not been taken, nor with second tithe or consecrated produce that were not redeemed. If one sends his eruv with a deaf-mute, a mentally deranged person, or a minor, or with someone who does not accept eruv, the eruv is not valid. But if he instructed another to receive it from him, the eruv is valid.

Suggestions