משנה ו
ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכא ובחרחבינה ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין לכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו
ר' עובדיה מברטנורא
בחזרת בערבי חס"א לטוג"א בלע"ז
ובעולשים בערבי הנדב"י. ובלע"ז אנדיבי"א. והערוך פירש שהוא ירק שקורין לו בלע"ז קרשפי"ל
ובתמכה סיב הגדל סביבות הדקל
ובחרחבינא אלקרצעינ"א בערבי
ובמרור מין כוסברתא הוא מר ביותר
בין לחים בין יבשים דוקא בקלח שלהן, כדאמרינן בסיפא ויוצאים בקלח שלהן. אבל עלין, לחים אין, יבשים לא
שלוקים מבושלין יותר מדאי עד שנמוחים
כבושים בחומץ
מבושלין כדרך בישול
ומצטרפין לכזית לצאת ידי חובת מרור. והוא הדין בחמשת מיני דגן שמצטרפין בכזית לצאת ידי חובת מצה. ואתרווייהו קאי
------------------------------- משנה ז
אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא בבשרה יבש לא ילעוס אדם חיטין ויניח על מכתו בפסח מפני שהן מחמיצות
ר' עובדיה מברטנורא
אין שורין את המורסן במים קרים וכל שכן פושרין כדי לתת לפני התרנגולים
אבל חולטין ברותחין שכל זמן שהמים רותחים אינו יכול להחמיץ. והאידנא נהוג עלמא איסורא אפילו בחליטה ברותחים
לא תשרה את המורסן לשוף בו בשרה, מפני שמחמיץ בשרייתו
אבל שפה היא מורסן על בשרה יבש אף על גב שמים טופחים על בשרה
לא ילעוס לא יכוס בשיניו