משנה ח
אין נותנין קמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל ואם נתן יאכל מיד ורבי מאיר אוסר אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן מי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין
ר' עובדיה מברטנורא
בחרוסת דבר שיש בו חומץ ומים ועשוי לטבל בו בשר
ואם נתן לתוך החרדל
יאכל מיד שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת. אבל בחרוסת מודה תנא קמא לרבי מאיר דאסור
ורבי מאיר אוסר אף אם נתן לתוך החרדל, דסבר חרדל לאלתר מחמיץ כמו החרוסת. ואין הלכה כרבי מאיר
לא במשקין ולא במי פירות דכתיב ובשל מבושל, מכל מקום
אבל סכין ומטבילין לאחר צלייתו, ולא אמרינן דמבטל טעמו. אי נמי אפילו קודם צלייתו שרי לסוך הפסח במי פירות, דהכי תנן בכיצד צולין, סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו
מי תשמישו של נחתום שמצנן בהן ידיו בשעה שמקטף את המצה
ישפכו במקום מדרון, שלא ישארו מכונסים במקום אחד ויחמיצו
-------------------- פרק ג
משנה א
אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי וזומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים רבי אליעזר אומר אף תכשיטי נשים זה הכלל כל שהוא ממין דגן הרי זה עובר בפסח הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת
ר' עובדיה מברטנורא
אלו עוברין אלו מתבערים מן העולם. דאע"ג דאין עוברים עליהם על בל יראה, מדרבנן מיהא צריכי ביעור, דהכי תנן לקמן שיאור ישרף ואע"ג דהאוכלו פטור
כותח הבבלי עשוי מפת מעופש וחלב. ורגילים לטבל בו את המאכל
שכר המדי שכר שהיו עושין במדי מחטים או שעורים שרויים במים
וחומץ האדומי חומץ שעשוי בארץ אדום, שנותנים שעורים ביין ומשהין אותם שם כדי שיחמיצו
וזיתום המצרי תלתא שערי ותלתא קורטמי הוא כרכום מדברי ונקרא בערבי קרטום ותלתא מלחא, ועושין אותו לרפואה. עד כאן חמץ הראוי לאכילה ע"י תערובת. מכאן ואילך חמץ נוקשה בעיניה
וזומן של צבעים מים שנותנים בהם סובין, ומשתמשים בהם הצבעים למלאכתן
ועמילן של טבחין פת שעושין מקמח תבואה שלא הביאה שליש בשולה, ומכסים בה את הקדרה לשאוב את הזוהמא
וקולן של סופרים עפר הרחיים מגבלין אותו במים, וסופרים מדבקים בו ניירותיהם
רבי אליעזר מוסיף, דאילו תנא קמא לית ליה אלא חמץ דגן גמור על ידי תערובת או חמץ נוקשה בעיניה, ור' אליעזר מוסיף אף תכשיטי נשים שהן חמץ נוקשה על ידי תערובת סממנים אחרים. ובגמרא פריך, תכשיטי נשים סלקא דעתך אלא אימא אף טפולי נשים, סולת שנשים טופלות ומחברות על בשרן עם סממנין אחרים להשיר את השער או להלבין ולעדן את הבשר. ואין הלכה כר"א
כל שהוא מין דגן מחמשת המינים, ומעורבין בהן מים. דאי אין בהם מים אלא מי פירות קיימא לן דמי פירות אין מחמיצין
הרי אלו באזהרה אם אכלן עובר בלאו
ואין בהם כרת דעל חמץ גמור ענוש כרת ואינו ענוש כרת על התערובת, אבל לוקה על אכילתו אם אכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת פרס. אבל אם לא אכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת פרס אינו לוקה מן התורה, מיהו איסורא מיהא איכא, דחמץ בפסח אוסר בתערובתו בכל שהוא