Pesachim 3:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער ואם לא בטל במיעוטו וכן לענין הטומאה אם מקפיד עליו חוצץ ואם רוצה בקיומו הרי הוא כעריבה בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור

ר' עובדיה מברטנורא

בצק שבסידקי עריבה
ועשוי לחזק שבריה וסדקיה. אם יש כזית במקום אחד חייב לבער, פחות מכאן בטל במיעוט. ואם אינו עשוי לחזק אפילו פחות מכזית חייב לבער, לפי שאינו מבטלו שם ואפשר שימלך ויטלנו משם

וכן לענין הטומאה
אם נגע שרץ בהאי בצק בפסח שאיסורו חושבו, אם יש בו כזית חוצץ בפני הטומאה ולא הוי כעריבה ולא נחתא לה טומאה לעריבה. ובפחות מכזית, אם אינו מקפיד עליו בטל לגבי עריבה והוי כאילו נגע השרץ בעריבה עצמה והיא טמאה

אם מקפיד עליו חוצץ
הכי קאמר, ובשאר ימות השנה שאין איסורו חושבו, אין הדבר תלוי בשיעור אם יש בו כזית אם לאו, אלא בקפידא תליא מלתא, אם הקפיד עליו ועתיד ליטלו משם חוצץ בפני הטומאה בין יש בו כזית בין אין בו כזית ולא נחתא טומאה לעריבה, ואם לא הקפיד עליו ורוצה בקיומו אפילו יש בו כמה זיתים הרי הוא כעריבה, וכשנוגע השרץ בבצק הוי כאילו נגע בעריבה ממש

בצק החרש
שמכין עליו ביד ואינו משמיע קול ודומה לחרש שקוראין לו ואינו משיב. פירוש אחר, בצק החרס, שהוא קשה כחרס ואינו ניכר אם החמיץ

אם יש כיוצא בו שהחמיץ
אם יש עיסה אחרת שנילושה בשעה שזו נילושה וכבר החמיצה, אסור. ואם אין שם כיוצא בו, הוי שיעורה כדי שיהלך אדם מיל בהליכה בינונית. ושיעור זה כזמן שני חומשי שעה

---------------------
משנה ג

כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב רבי אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה רבי יהודה בן בתירא אומר תטיל בצונן אמר רבי יהושע לא זה הוא חמץ שמוזהרים עליו בבל יראה ובבל ימצא אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה

ר' עובדיה מברטנורא

חלה בטומאה
שנטמאת העיסה ושוב אין החלה הניטלת ממנה ראויה לאכילת כהן, כיצד מפרישין אותה ביו"ט של פסח, הרי אין יכול לאפותה בפסח מאחר שאינה ראויה לאכילה, ולשהותה ולשורפה בערב א"א שמא תחמיץ, ולהאכילה לכלבים א"א שאין מבערין קדשים ביו"ט

רבי אליעזר אומר לא יקרא לה שם חלה עד שתאפה
דאכתי כל חדא וחדא חזיא ליה, דמכל חדא וחדא מפריש פורתא, ולאחר אפייתה אם רצה יפריש חלה שלימה על הכל, דקסבר ר"א הרודה מן התנור ונותן לסל, הסל מצרפן לחלה

לא זהו חמץ שמוזהרים עליו
דלאו דידיה הוא לאחר שקרא עליה שם, וקרא כתיב לא יראה לך, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, וזה אינו שלך ולא של חברך דאכתי לא מטא ליד כהן. ור' אליעזר סבר הואיל אי בעי מתשיל עלה הויא הקדש בטעות ואינו הקדש וחזיא ליה לאכילה, נמצא דשלו היא וחמץ של ישראל הוא. ורבי יהושע סבר לא אמרינן הואיל. והלכה כרבי אליעזר

Pesachim3: 2

בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי עֲרֵבָה: אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד — חַיָּב לְבַעֵר; וְאִם לֹא — בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ. וְכֵן לְעִנְיַן הַטֻּמְאָה: אִם מַקְפִּיד עָלָיו — חוֹצֵץ; וְאִם רוֹצֶה בְקִיּוּמוֹ — הֲרֵי הוּא כָעֲרֵבָה. בָּצֵק הַחֵרֵשׁ, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהֶחְמִיץ — הֲרֵי זֶה אָסוּר.

When dough remains in the grooves of a kneading trough, if there is as much as an olive's [volume] in one place, he must remove [it]; but if not, it is null because of its insignificance. And likewise regarding the [laws of] contamination. If he objects to it, it interposes; but if he desires it to remain, then it is as the trough. [Regarding] “deaf” dough, if there is [dough] similar to it that has already leavened, it is forbidden.

Pesachim3: 3

כֵּיצַד מַפְרִישִׁין חַלָּה בְטֻמְאָה בְּיוֹם טוֹב? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא תִקְרָא לָהּ שֵׁם, עַד שֶׁתֵּאָפֶה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: תַּטִּיל בַּצּוֹנֵן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא זֶה הוּא חָמֵץ שֶׁמֻּזְהָרִים עָלָיו בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא, אֶלָּא מַפְרַשְׁתָּהּ וּמַנִּיחַתָּהּ עַד הָעֶרֶב; וְאִם הֶחֱמִיצָה — הֶחֱמִיצָה.

How do we separate challah from contaminated dough on the festival? R' Eliezer says: She should not designate it with the name [challah] until it is baked. R' Yehudah ben Beseira says: Let it be cast into cold water. Said R' Yehoshua: This is not the leaven concerning which we are warned, It shall not be seen (Exodus 13:7) and It shall not be found (Exodus 12:19). But he separates it and leaves it until the evening; and if it leavens, it leavens.

Suggestions