משנה ג

שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו לערלים ולטמאים פסול לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטמאים ולטהורים כשר שחטו קודם חצות פסול משום שנאמר בין הערבים שחטו קודם לתמיד כשר ובלבד שיהא אחד ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד ואם נזרק כשר

ר' עובדיה מברטנורא

שחטו שלא לאוכליו חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר, ואין בו מנויין אחרים אלא הן, פסול, דלפי אכלו כתיב הראוי לאכול

שלא למנוייו נמנו עליו חבורה זו ושחטו לשם חבורה אחרת

לערלים לישראלים שמתו אחיהם מחמת מילה, והני פסולים לאכול פסח. דכתיב וכל ערל לא יאכל בו. וטמאים נמי אסורין בקדשים, ובכרת הן על אכילתן

לאוכליו ושלא לאוכליו כשר ולא דמי לשמו ושלא לשמו דפסול, דהתם פסולו בגופו שהמחשבה שפוסלתו היתה בגופו של קרבן, אבל לאוכליו ושלא לאוכליו אין המחשבה הפוסלת בגופו של קרבן אלא בדבר שהוא חוץ ממנו

ממרס בדמו שלא יקרוש כדי שיהא ראוי לזריקה

ואם זרק קודם לתמיד כשר דאע"ג דפסח מאוחר לתמיד משום דכתיב ביה בערב ובין הערבים, לא מפסל בהכי

----------------------------- משנה ד

השוחט את הפסח על החמץ עובר בלא תעשה רבי יהודה אומר אף התמיד רבי שמעון אומר הפסח בארבעה עשר לשמו חייב ושלא לשמו פטור ושאר כל הזבחים בין לשמן ובין שלא לשמן פטור ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחט שלא לשמה

ר' עובדיה מברטנורא

השוחט את הפסח על החמץ כלומר ובשעת שחיטה היה חמץ ברשות השוחט או אחד מבני חבורה, אפילו לא היה החמץ בעזרה

עובר בלא תעשה דלא תשחט על חמץ דם זבחי ואין הזבח נפסל

אף התמיד של בין הערבים דערבי פסחים ששחטו על חמץ, שהיה חמץ ברשות השוחט או המקריב, עובר בלאו, דריש זבחי, המיוחד לי, והוא התמיד. ואין הלכה כרבי יהודה

רבי שמעון אומר הפסח בארבעה עשר ששחטו על חמץ, לשמו חייב, משום לא תשחט על חמץ, דפסח כשר הוא ושחיטה ראוייה היא ושמה שחיטה

שלא לשמו פטור דפסול הוא ושחיטה שאינה ראויה היא ולאו שמה שחיטה

ושאר כל הזבחים שנשחטו בי"ד אחר חצות על החמץ

בין לשמן בין שלא לשמן פטור ואע"פ שכשרים הן כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו', אע"פ כן פטור, דכתיב זבחי זבחי שני פעמים, לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא תזבח על חמץ דם זבחי ולמאי הלכתא פלגינהו רחמנא ולא כתב זבחי בחד קרא והכל במשמע בין פסח בין שאר זבחים, לומר לך בזמן דאיכא זבח דהיינו בי"ד דאיכא פסח לא מחייב אשאר זבחים, ובזמן דליכא זבח כגון בתוך הפסח מחייב אשאר זבחים אם שחטן על חמץ

ובמועד בתוך הפסח, אם לשמו שחטו לפסח על החמץ

פטור מלא תשחט, דפסח שלא בזמנו לשמו פסול, והויא לה שחיטה שאינה ראויה

שלא לשמו אלא לשם שלמים

חייב דלהכי קאי והויא לה שחיטה ראויה, וחייב משום לא תשחט, בהדי לאו דלא יראה ולא ימצא

ושאר כל הזבחים שנזבחו בתוך המועד על חמץ

בין לשמן בין שלא לשמן חייב דקרא אשאר זבחים נמי אזהר

חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה דפסולה היא משום דכתיב בשחיטתה חטאת היא, היא ולא הנשחטה שלא לשמה