פרק ו

משנה א

אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין את השבת רבי אליעזר אומר דוחין

ר' עובדיה מברטנורא

ואלו דברים בפסח דוחין את השבת פסח דוחה את השבת, דנאמר מועדו בפסח ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, ונאמר מועדו בתמיד תשמרו להקריב לי במועדו, מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת שנאמר על עולת התמיד, אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת

שחיטתו וזריקת דמו א"א לעשותן בלילה דכתיב ביום צוותו להקריב, ביום ולא בלילה

מחוי קינוח, כמו אכלה ומחתה פיה מחוי קרביו דוחה את השבת, שלא יסריחו

צלייתו והדחת קרביו אין דוחין דאפשר משתחשך

הרכבתו על כתפו להביאו דרך רה"ר לעזרה. אע"פ שאין בו אלא איסור שבות, שהחי נושא את עצמו, אין דוחה, דהו"ל למעבדה מאתמול. וכן הבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו של קרבן פסח להסיר מומו, אע"פ שאין בו אלא איסור שבות, שחותכה בשיניו או בידו, אינן דוחים. והא דתנן בשלהי עירובין חותכין יבלת במקדש, ההיא ביבשה דמפרך פרכה, ומתניתין דהכא בלחה. ואע"פ דכשחותכה בשיניו או בידו כלאחר יד הוא, אפילו הכי אסור בלחה דהוה ליה למעבדה מאתמול

ר"א אומר דוחין דסבר מכשירי מצוה דוחים את השבת, במסכת שבת

------------------------- משנה ב

אמר רבי אליעזר והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו רבי יהושע יום טוב יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסור בו משום שבות אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה השיב רבי עקיבא ואמר הזאה תוכיח שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת אף אתה אל תתמה על אלו שאף על פי שהן מצוה והן משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו רבי אליעזר ועליה אני דן ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזאה שהיא משום שבות אינו דין שדוחה את השבת אמר לו רבי עקיבא או חלוף מה אם הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה את השבת אמר לו רבי אליעזר עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה בין הערבים במועדו בין בחול בין בשבת אמר לו רבי הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת שחיטה שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת

ר' עובדיה מברטנורא

שחיטה שהיא אסורה בחולין בשבת משום איסור מלאכה גמורה, אעפ"כ דוחה את השבת בפסח

אלו שהם משום שבות לא ידחו בתמיה

יום טוב יוכיח שהתירו בו שחיטה ובישול שהוא אב מלאכה ומותרין להדיוט, ואסרו בו להביא דבר מחוץ לתחום ולאכלו, הואיל והיה אפשר לו מאתמול, ואע"ג דתחומים מדרבנן

מה ראיה רשות למצוה אכילת הדיוט רשות הוא, וצורך גבוה מצוה היא, ואם העמידו חכמים איסור שבות שלהן במקום רשות, יעמידוהו אף במקום מצוה. ורבי יהושע סבר כל שמחת יום טוב מצוה היא, ואפילו הכי אינה דוחה שבות

הזאה תוכיח שהיא מצוה בטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הפסח, שאם לא יזה לא יעשה פסחו, ואפילו הכי אינו דוחה דהכי קים ליה לרבי עקיבא דלא דחיא. והזאה שבות היא דמיחזי כמאן דמתקן גברא

ועליה אני דן וגם על ההזאה אני חולק ואומר שתדחה ולא יעכבהו מפסח, מק"ו זה בעצמו

א"ל ר' עקיבא או חלוף או אני אחליף את הדין. דפשיטא ליה דהזאה מעכבא וילפינן בק"ו מינה לשחיטה שתעכב

במועדו ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו

הבא לי מועד לאלו שיהא להם זמן קבוע, כמו שקבע לשחיטה, הילכך כיון שלא קבע להם זמן ומצי למעבד מאתמול, לא דחיא, והזאה נמי לאו מגופיה דפסח היא ולא כתיב ביה במועדו. והלכה כר"ע