Pesachim 6:1-2 - Mishna Yomit

פרק ו

משנה א

אלו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין את השבת רבי אליעזר אומר דוחין

ר' עובדיה מברטנורא

ואלו דברים בפסח דוחין את השבת
פסח דוחה את השבת, דנאמר מועדו בפסח ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, ונאמר מועדו בתמיד תשמרו להקריב לי במועדו, מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת שנאמר על עולת התמיד, אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת

שחיטתו וזריקת דמו
א"א לעשותן בלילה דכתיב ביום צוותו להקריב, ביום ולא בלילה

מחוי
קינוח, כמו אכלה ומחתה פיה מחוי קרביו דוחה את השבת, שלא יסריחו

צלייתו והדחת קרביו אין דוחין
דאפשר משתחשך

הרכבתו
על כתפו להביאו דרך רה"ר לעזרה. אע"פ שאין בו אלא איסור שבות, שהחי נושא את עצמו, אין דוחה, דהו"ל למעבדה מאתמול. וכן הבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו של קרבן פסח להסיר מומו, אע"פ שאין בו אלא איסור שבות, שחותכה בשיניו או בידו, אינן דוחים. והא דתנן בשלהי עירובין חותכין יבלת במקדש, ההיא ביבשה דמפרך פרכה, ומתניתין דהכא בלחה. ואע"פ דכשחותכה בשיניו או בידו כלאחר יד הוא, אפילו הכי אסור בלחה דהוה ליה למעבדה מאתמול

ר"א אומר דוחין
דסבר מכשירי מצוה דוחים את השבת, במסכת שבת

-------------------------
משנה ב

אמר רבי אליעזר והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו רבי יהושע יום טוב יוכיח שהתירו בו משום מלאכה ואסור בו משום שבות אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה השיב רבי עקיבא ואמר הזאה תוכיח שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת אף אתה אל תתמה על אלו שאף על פי שהן מצוה והן משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו רבי אליעזר ועליה אני דן ומה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזאה שהיא משום שבות אינו דין שדוחה את השבת אמר לו רבי עקיבא או חלוף מה אם הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת שחיטה שהיא משום מלאכה אינו דין שלא תדחה את השבת אמר לו רבי אליעזר עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה בין הערבים במועדו בין בחול בין בשבת אמר לו רבי הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת שחיטה שאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת

ר' עובדיה מברטנורא

שחיטה שהיא
אסורה בחולין בשבת משום איסור מלאכה גמורה, אעפ"כ דוחה את השבת בפסח

אלו שהם משום שבות לא ידחו
בתמיה

יום טוב יוכיח
שהתירו בו שחיטה ובישול שהוא אב מלאכה ומותרין להדיוט, ואסרו בו להביא דבר מחוץ לתחום ולאכלו, הואיל והיה אפשר לו מאתמול, ואע"ג דתחומים מדרבנן

מה ראיה רשות למצוה
אכילת הדיוט רשות הוא, וצורך גבוה מצוה היא, ואם העמידו חכמים איסור שבות שלהן במקום רשות, יעמידוהו אף במקום מצוה. ורבי יהושע סבר כל שמחת יום טוב מצוה היא, ואפילו הכי אינה דוחה שבות

הזאה תוכיח שהיא מצוה
בטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב הפסח, שאם לא יזה לא יעשה פסחו, ואפילו הכי אינו דוחה דהכי קים ליה לרבי עקיבא דלא דחיא. והזאה שבות היא דמיחזי כמאן דמתקן גברא

ועליה אני דן
וגם על ההזאה אני חולק ואומר שתדחה ולא יעכבהו מפסח, מק"ו זה בעצמו

א"ל ר' עקיבא או חלוף
או אני אחליף את הדין. דפשיטא ליה דהזאה מעכבא וילפינן בק"ו מינה לשחיטה שתעכב

במועדו
ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו

הבא לי מועד לאלו
שיהא להם זמן קבוע, כמו שקבע לשחיטה, הילכך כיון שלא קבע להם זמן ומצי למעבד מאתמול, לא דחיא, והזאה נמי לאו מגופיה דפסח היא ולא כתיב ביה במועדו. והלכה כר"ע

Pesachim6: 1

אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת: שְׁחִיטָתוֹ, וּזְרִיקַת דָּמוֹ, וּמִחוּי קְרָבָיו, וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו. אֲבָל צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. הַרְכָּבָתוֹ, וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ — אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דּוֹחִין.

These things pertaining to the pesach-offering override the Sabbath: its slaughter; throwing of its blood; removal [of the offal] from its entrails; and the burning of its fats. But its roasting and the rinsing of its entrails do not override the Sabbath. Carrying it, bringing it from outside the Sabbath limit, and cutting off its wart do not override the Sabbath; R' Eliezer says: They do override [it].

Pesachim6: 2

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא דִין הוּא: מָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵלּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יוֹם טוֹב יוֹכִיחַ, שֶׁהִתִּירוּ בוֹ מִשּׁוּם מְלָאכָה, וְאָסְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ,,מַה זֶּה, יְהוֹשֻׁעַ, מָה רְאָיָה רְשׁוּת לְמִצְוָה?” הֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: ,,הַזָּאָה תוֹכִיחַ, שֶׁהִיא מִצְוָה, וְהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת, וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת; אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל אֵלּוּ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִצְוָה, וְהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן: וּמָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, הַזָּאָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת אֵינוֹ דִין שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אוֹ חִלּוּף: מָה אִם הַזָּאָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עֲקִיבָא, עָקַרְתָּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: ,,בֵּין הָעַרְבַּיִם... בְּמֹעֲדוֹ” — בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הָבֵא לִי מוֹעֵד לְאֵלּוּ כְּמוֹעֵד לִשְׁחִיטָה. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת — אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת; שְׁחִיטָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת — דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.

Said R' Eliezer, “But is this not a logical argument! If slaughter [of the pesach] which is [Scripturally prohibited as] a labor overrides the Sabbath, [then] these which are forbidden [merely] because of a Rabbinic prohibition, should certainly override the Sabbath!” Said R' Yehoshua to him, “Let [the] festival [laws] prove [this], for on it they permitted labor, but forbade on it [what is proscribed] because of Rabbinic prohibitions.” R' Eliezer said to him, “What is this, Yehoshua? What proof [can be adduced from] a permissible act to a mitzvah?” R' Akiva responded and said, “Let `sprinkling' prove [this], for it is a mitzvah, and is [forbidden] because of a Rabbinic prohibition, and does not override the Sabbath; so you should not wonder about these, that even though they are a mitzvah, and are [forbidden] because of a Rabbinic prohibition, they do not override the Sabbath.” Said R' Eliezer to him, “But about this do I apply my logic. If slaughter which is [forbidden] because it is [categorized as] a labor overrides the Sabbath, [then] sprinkling which is [forbidden only] by Rabbinic prohibition should surely override the Sabbath!” Said R' Akiva to him, “Perhaps the opposite [is more correct]? If sprinkling which is [forbidden] by Rabbinic prohibition does not override the Sabbath, [then] slaughtering which is [forbidden] because it is [categorized as] a labor should [surely] not override the Sabbath!” R' Eliezer said to him, “Akiva! You have uprooted what is written in the Torah: In the afternoon ... in its appointed time [Numbers 9:3], [which implies] both on weekdays and on the Sabbath.” Said he [R' Akiva] to him, “My master! Give me an appointed time for these which is like the appointed time for slaughter.” A general rule was stated by R' Akiva: Any labor that can be performed on the eve of the Sabbath does not override the Sabbath. Slaughtering, which cannot be performed on the eve of the Sabbath, does override the Sabbath.

Suggestions