Pesachim 7:7-8

משנה ז

הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא הציץ מרצה נטמא הגוף אין הציץ מרצה מפני שאמרו הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף נטמא טומאת התהום הציץ מרצה

ר' עובדיה מברטנורא

ואח"כ נודע שהוא טמא הפסח או הדם

הציץ מרצה ופטור מפסח שני

נטמא בעליו טומאת הגוף במת

אין הציץ מרצה וחייב בפסח שני, דהא בשעת זריקה לאו בר מעבד פסח הוא דרחמנא דחייה

הנזיר דכתיב וכי ימות מת עליו וגו' והימים הראשונים יפלו, דאם נטמא במת קודם הבאת קרבנותיו סותר

הציץ מרצה על טומאת הדם ותגלחתו כשרה ומותר לשתות יין וליטמא למתים

ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף ואם טמא בשעת הבאת קרבנותיו סותר הכל

נטמא גופו

בטומאת התהום כל טומאת מת שלא ידע בה אדם קודם לכן נקראת טומאת התהום

הציץ מרצה דהלכה למשה מסיני שהותר טומאת התהום להם. כיון שלא הכיר בה אדם בטומאה זו מעולם, ואם נודע לו בטומאה זו אחר שהקריב פסחו אין צריך לעשות פסח שני. וכן נזיר שנודע לו בטומאת התהום לאחר שהביא קרבנותיו אין צריך להביא קרבן טומאה. ולא אמרו טומאת התהום אלא בטומאת מת בלבד

------------------------------ משנה ח

נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה

ר' עובדיה מברטנורא

לפני הבירה כל המקדש כולו קרוי בירה. ושורפים אותו שם כדי לביישן, שיזהרו שלא יבואו עוד לידי טומאה

מעצי המערכה שלא לבייש את מי שאין לו עצים

נטמא מיעוטו וכן נותר של פסח טהור

הציקנין העצרנין. צרי עין, שורפין אותו מיעוט שנטמא, והנותר מפסח טהור, לפני הבירה