משנה יא
כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסים השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים
ר' עובדיה מברטנורא
כל הנאכל בשור הגדול שכבר הוקשה כל העתיד להקשות בו
יאכל בגדי הרך ראוי לאכילה בפסח בן שמונה ימים. אבל מה שאין נאכל בשור הגדול אין נמנין עליו בפסח אף על פי שעכשיו הוא רך הואיל וסופו להקשות
וראשי כנפים והסחוסים הכי קאמר, ומהו הנאכל בשור הגדול ראשי כנפים, הסחוס שקורין טנרוס בלע"ז שבראש כף הכתף ושאר סחוסים כגון תנוך האזן וסחוסי החזה והצלעות הקטנות שבסוף השדרה, הואיל ובשור הגדול נאכלים ע"י שליקה, יאכלו בגדי הרך צלי
אבל המותיר בטהור כו דכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו, בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר אם עברת על לאו, קיים עשה שבו ואינך לוקה. אי נמי, דהוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה. אין לוקין עליו
והשובר בטמא כו דכתיב ועצם לא תשברו בו, בכשר מוזהר על שבירת עצם ואינו מוזהר על שבירת עצם בפסול
---------------------------------- משנה יב
אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ובמוקדשין קוצץ בקופיץ שאין בו משום שבירת העצם מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ החלונות ועובי החומה כלפנים
ר' עובדיה מברטנורא
אבר מן הפסח
שיצא מקצתו חוץ למחיצתו, וצריך לחתוך את היוצא דכתיב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, ודרשינן ביה כל בשר שיצא בשדה כלומר שיצא חוץ למחיצתו, כגון קדשי קדשים שיצאו חוץ לעזרה וקדשים קלים שיצאו חוץ לירושלים, אותו בשר היוצא טריפה הוא ולא תאכלו
חותך את הבשר היוצא סביב עד שמגיע לעצם
וקולף את הבשר שלא יצא לחוץ עד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני עצמות, ואוכל את הבשר שקלף שהרי לא יצא, וחותך את הפרק ומשליך כל העצם שיצא מקצתו
ובמוקדשים בשאר קדשים חוץ מהפסח
קוצץ בקופיץ אותו מקצת האבר שיצא. ובפסח אינו יכול לעשות כן מפני שהוא מוזהר על שבירת עצם
מן האגף ולפנים כלפנים אגף קרי כל מקום הגפת הדלתות שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו משפת הפנימי של עובי הפתח עד מקום הנקישה. מן האגף ולפנים, דהיינו תוך העיר ממש
כלפנים ואוכלים שם קדשים קלים
מן האגף ולחוץ דהיינו ממקום הנקישה ולחוץ, כלחוץ
החלונות שבחומת ירושלים. ועובי ראש החומה בגגה, כלפנים