Pesachim 8:2-3 - Mishna Yomit

משנה ב

האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחט טלה וגדי ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי ואם טלה אמר לי רבי הטלה שלו וגדי שלי שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני

ר' עובדיה מברטנורא

שחט גדי יאכל
רבו ממנו. ואע"ג דבכל שאר פסחים רגיל תדיר בטלה, כיון דלא פירש לו עליה סמיך

יאכל מן הראשון
והשני ישרף. ובגמרא מוקי לה דוקא במלך ומלכה, אית דאמרי משום שלום מלכות, ואית דאמרי מפני שסומכין על עבדיהם ואין מקפידים על סעודתן אם גדיים אם טלאים, הילכך יאכל מן הראשון כיון דליכא קפידא, דבראשון יצאו ידי חובתן. אבל אינשי דעלמא דקפדי, לא יאכל לא מן הראשון ולא מן השני, דקיי"ל אין נמנין על ב' פסחים כאחד לאכול איזה מהם שירצה, דאין ברירה, וכי בעי למיכל מהא, דלמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עליה

שכח מה שאמר
שפירש לו גדי או טלה, וזה שכח

וטלה שלי
בגמרא מוקי לה כגון שהלך העבד אצל רועה הרגיל אצל רבו ורוצה בתקנתו, ואמר לו, אם גדי אמר לך רבך גדי שלו וטלה שלך ע"מ שאין לרבך רשות בו, דכה"ג קנה העבד. דאי לאו הכי מה שקנה עבד קנה רבו ונמצאו שניהם של רבו

ופטורים מלעשות פסח שני
דאע"ג דשניהם יוצאים לבית השריפה ואינן נאכלין מפני שאין המנויין ניכרים, מיהו שחיטה וזריקה מעלייתא היא, חדא אהאי וחדא אהאי, דקמי שמיא גליא

--------------------------------
משנה ג

האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלם כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו לעולם נימנין עליו עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד נימנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר עד שיזרוק עליו את הדם

ר' עובדיה מברטנורא

על מי שיעלה ראשון לירושלים
כדי לזרזן קאמר, שיזדרז כל אחד להיות ראשון. ומיהו כל בניו המנה על הפסח, אלא שאותו שיעלה ראשון יזכה ראשון וכל אחיו יזכו אחריו על ידו

עד שיזרק הדם
לעולם יכול לימשך, אפילו אחר שחיטה עד שיזרק הדם. ומודה רבי שמעון דאין נמנין אלא עד שישחט. ואין הלכה כר' שמעון

Pesachim8: 3

הָאוֹמֵר לְבָנָיו: ,,הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלָיִם”, כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ — זָכָה בְחֶלְקוֹ, וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ. לְעוֹלָם נִמְנִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כְּזַיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשְׁחֹט; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּזְרוֹק עָלָיו אֶת הַדָּם.

[If] one says to his sons, “I will slaughter the pesach for the first among you to reach Jerusalem,” [then] as soon as the first one has put his head and the greater part of his body inside, he has acquired his portion, and he acquires his brothers' [portions] for them. We may always be registered for it as long as there is [at least] an olive's volume for each one. They may be registered or withdraw from it until it is slaughtered; R' Shimon says: Until the blood is thrown for it.

Pesachim8: 2

הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ: ,,צֵא וּשְׁחוֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח”, שָׁחַט גְּדִי — יֹאכַל; שָׁחַט טָלֶה — יֹאכַל; שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן. שָׁכַח מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִשְׁחֹט טָלֶה וּגְדִי, וְיֹאמַר: ,,אִם גְּדִי אָמַר לִי רַבִּי — גְּדִי שֶׁלּוֹ וְטָלֶה שֶׁלִּי; וְאִם טָלֶה אָמַר לִי רַבִּי — הַטָּלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי”. שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ — שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

One who says to his slave, “Go out and slaughter the pesach-offering for me,” [if] he slaughtered a kid he may eat [of it, if] he slaugh-tered a lamb he may eat [of it]. [If] he slaughtered [both] a kid and a lamb he must eat of the first. [If] he forgot what his master told him, what should he do? Let him slaughter a lamb and a kid and say: “If my master told me [to slaughter] a kid, let the kid be his and the lamb mine; and if my master told me [to slaughter] a lamb, let the lamb be his and the kid mine.” [If] his master forgot what he had told him, both go forth to the place of burning. And they are exempt from participating in [the] second pesach.

Suggestions