משנה ח
הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו נתערב בבכורות רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו
ר' עובדיה מברטנורא
הפסח שנתערב שלשה טלאים, אחד של פסח ואחד של אשם ואחד של עולה, שנתערבו. כולן ירעו עד שיסתאבו
ויביא בדמי היפה שבהן עולה דשמא היפה עולה היה. ובדמי היפה שבהן אשם דשמא היפה אשם היה. ובדמי היפה שבהן פסח אם קודם הפסח נסתאבו כולן, ואם לאחר הפסח נסתאבו יביאם לשלמים דשמא היפה פסח היה. ואותו מותר שצריך להוסיף על הב' עד שיגיעו לדמי היפה, יפסיד משלו. וכיצד עושה, אם היפה שבהן שוה סלע, מביא ג' סלעים מביתו ונוטל הסלע האחד ואומר, כל מקום שהיא העולה הרי היא מחוללת על סלע זו, ויביא ממנו עולה. ונוטל הסלע הב' ואומר, כל מקום שהוא אשם הרי הוא מחולל על סלע זו, ויביא בו אשם. וכן לשלמים
נתערב הפסח בבכורות שמתן דמם ודם הפסח שוה
ר' שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו כולן בו בלילה, שהבכור נאכל לכהנים. ויקרב פסח לשם פסח בכ"מ שהוא, ובכורות לשם בכורות בכל מקום שהן, ואף ע"פ שהן ממעטין בזמן אכילת הבכור, שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד ועכשיו אין אוכלין אותו אלא עד חצות כזמן הפסח ונמצאו מביאין קדשים לבית הפסול, ר"ש סבר שיכולין להביא קדשים לבית הפסול, ורבנן פליגי עליה ואמרי ירעו כולן עד שיסתאבו ויביא מעות בדמי היפה שבהן כדאמרן בפסח שנתערב בזבחים. ואין הלכה כר"ש
---------------------------- משנה ט
חבורה שאבדה פסחה ואמרה לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים עמו משלו ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלין משלהן והוא אוכל משלו ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחד הוא אוכל משלו והם אינם אוכלים עמו ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני אמר להן אם אחרתי צאו ושחטו עלי הלך ומצאו ושחט והן לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן ואם אינו ידוע איזה מהם נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני אמר להן ואמרו לו אוכלין כולם מן הראשון ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה לא אמר להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה
ר' עובדיה מברטנורא
צא ובקש את האבוד ושחוט עלינו
אם שלו נשחט ראשון הואיל והם אמרו לו שחוט עלינו על שלו הם נמנים ושלהם ישרף, דפסח בלא בעלים הוא ואוכלין כולם משלו
ואם שלהן נשחט ראשון הוא אוכל משלו, שהרי לא נמנה על שלהן. והן אוכלין משלהן, שהרי חזרו בהן מן האבוד ומשכו ידיהן ממנו
והן אינן אוכלין עמו שמא שלהן נשחט ראשון ומשכו ידיהן מזה
ושלהן יצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון ואין נמנין על השני
ופטורין מפסח שני דממה נפשך בראשון נמנו, ואכילה לא מעכבת
אמר להן אותו היחיד שהלך לבקש את האבוד, אם אחרתי תמנוני עמכם ושחטו עלי. והם לא אמרו לו שחוט עלינו
הוא אוכל עמהן ושלו ישרף. כיון שהמנוהו על שלהן הרי נמשך מן הראשון וחזר בו משליחותו
ושלו יצא לבית השריפה שמא שלהן נשחט ראשון ונמשך משלו, שהרי עשאן שלוחין
ופטור מפסח שני דממה נפשך בראשון נמנה, ואכילה לא מעכבת
אמר להן שחטו עלי אם אחרתי
ואמרו לו בקש ושחוט עלינו
יאכלו כולם מן הראשון דהוא שלוחם והם שלוחיו
ואם אין ידוע איזה ראשון שניהם ישרפו ופטורים מפסח שני
אינן חייבין באחריות זה לזה אין להם טענה זה על זה. אין חוששין איזה ראשון, אלא הוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהן