משנה ג
הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין אף על פי שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר בר צדוק אומר מצוה ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח
ר' עובדיה מברטנורא
הביאו לפניו הירקות. כדי שיכיר תינוק וישאל, לפי שאין דרך להביא ירקות קודם סעודה
מטבל בחזרת לאו דוקא חזרת, דטבול ראשון זה הוי בשאר ירקות, אלא אם אין לו שאר ירקות מטבל בחזרת במקום שאר ירקות. ולשון מטבל אוכל. ולפי שכל אכילתן ע"י טיבול היתה, קרי לאכילה טיבול. ומיהו טיבול זה לאו בחרוסת הוא, מדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת. מכלל דעדיין לא הובאו
עד שמגיע לפרפר את הפת לאכילת מצה. והא קמ"ל שאין אכילה אחרת מפסקת בין אכילת ירקות לאכילת מצה. דקודם שיגיע לאותו חזרת של מצוה שמברך עליו על אכילת מרור אוכל מצה תחלה, כדכתיב על מצות ומרורים, מצות ברישא והדר מרורים
וחרוסת שעושים מתאנים ולוזים בטנים ושקדים וכמה מיני פירות ומשימין בה תפוחים ודכין הכל במדוכה ומערבין בחומץ ונותנין עליה תבלין קנה וקנמון כעין פתילות דקות ארוכות זכר לקש וצריך שתהיה עבה זכר לטיט
שאין חרוסת מצוה אלא לרפואה לבטל שרף החזרת, שרע וקשה לגוף כארס
ר"א ברבי צדוק אומר מצוה זכר לתפוח שהיו יולדות שם בניהם בלא עצב, וזכר לטיט
-------------------------------- משנה ד
מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה
ר' עובדיה מברטנורא
וכאן הבן שואל בכל הספרים אין כתוב וכאן, אלא וכן, כמו כן בנות צלפחד דוברות כלומר ודין הוא שבמזיגת כוס שני יהיה הבן שואל מה נשתנה
הלילה הזה כולו צלי בזמן שבית המקדש קיים היה הבן שואל כך
מתחיל בגנות מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועבדים היינו
ומסיים בשבח שקרבנו המקום לעבודתו וגאל את אבותינו ממצרים